האודיסאה (The Odyssey) הוא הסרט של כריסטופר נולאן מ־2026, עם מאט דיימון בתפקיד אודיסאוס, טום הולנד, אן האת'וויי, רוברט פטינסון וזנדאיה, והסרט העלילתי הראשון שצולם כולו במצלמות איימקס. השורה התחתונה שלי: נהניתי ממנו מאוד, הוא ענק, מרשים ומוחשי, גם אם הוא ארוך מדי. 9.5/10.
יש סרטים שמספרים סיפור, ויש סרטים שמנסים לגרום לך להרגיש שעברת מסע בעצמך. האודיסאה של כריסטופר נולאן שייכת לחלוטין לסוג השני. כמעט שלוש שעות של מלחמות, ים, מפלצות, אלים, אובדן, אשמה והניסיון של אדם אחד לחזור הביתה אחרי שכבר כמעט שכח איך הבית שלו נראה.
במרכז הסרט נמצא אודיסאוס, מלך איתקה בגילומו של מאט דיימון. הוא חוזר ממלחמת טרויה, אבל הדרך הביתה שאמורה הייתה להיות פשוטה הופכת למסע שנמשך שנים ומעמיד אותו מול מפלצות, אלים, הים עצמו ובעיקר מול המעשים והבחירות שלו. נולאן לא מציג אותו כגיבור מושלם, אלא כאדם חכם, ערמומי, עקשן ולעיתים גם הרסני.
📌 פרטי הסרט
שם: האודיסאה (The Odyssey) במאי ותסריטאי: כריסטופר נולאן שנת יציאה: 2026 (בבתי הקולנוע בישראל מ־16 ביולי 2026) אורך: 173 דקות ז'אנר: הרפתקה, פעולה, פנטזיה ומיתולוגיה אודיסאוס: מאט דיימון פנלופה: אן האת'וויי טלמאכוס: טום הולנד אנטינואוס: רוברט פטינסון אתנה: זנדאיה מנלאוס: ג'ון ברנטל קליפסו: שרליז ת'רון קירקה: סמנתה מורטון הלנה וקליטמנסטרה: לופיטה ניונגו אגממנון: בני ספדי איפה צופים: יצא לבתי הקולנוע בישראל ב־16 ביולי 2026. גרסה דיגיטלית להשכרה ולקנייה מתוכננת בחו"ל ל־17 בנובמבר 2026
הסרט מבוסס על האפוס היווני של הומרוס, אבל נולאן לא מנסה פשוט לצלם את הספר עמוד אחרי עמוד. הוא משלב גם חומרים וסיפורים מהמסורת הרחבה יותר סביב מלחמת טרויה ואודיסאוס, כולל סוס העץ המפורסם, ומסדר את האירועים בצורה לא ליניארית שמאוד מזוהה איתו.
⚔️ הסיפור מתחיל הרבה לפני המסע הביתה
כדי להבין את אודיסאוס צריך להבין מאיפה הוא חוזר. במשך עשר שנים היוונים נלחמו בעיר טרויה, ואודיסאוס היה אחד האנשים החשובים בניצחון. הסרט מציג גם את סיפור הסוס הטרויאני, אותו תכסיס מפורסם שבו לוחמים יוונים מסתתרים בתוך מבנה ענק כדי לחדור לעיר.
אבל נולאן לא מציג את הניצחון הזה כרגע הרואי ונקי. המלחמה מכוערת. אנשים נרצחים, ערים נשרפות והלוחמים שיוצאים ממנה הם לא אותם אנשים שנכנסו אליה. אחד הנושאים המרכזיים של הסרט הוא שהמלחמה אולי הסתיימה, אבל היא ממשיכה לחיות בתוך אודיסאוס.
וזה חשוב, כי האודיסאה היא לא באמת רק סיפור על אדם שמנסה להגיע מנקודה אחת לנקודה אחרת.
זה סיפור על אדם שמנסה להבין אם הוא בכלל מסוגל לחזור להיות האדם שהיה לפני המלחמה.
🐴 סוס טרויה
אחד הדברים המרשימים בסרט הוא הדרך שבה נולאן לוקח דברים שכמעט כולם מכירים והופך אותם שוב למשהו שמרגיש עצום.
סוס טרויה לדוגמה לא מוצג כמו פסל יפה שעומד באמצע העיר. הוא נראה כבד, מלוכלך ומסורבל. עשרות אנשים צריכים לגרור אותו מהמים, והלוחמים שבתוכו דחוסים אחד בתוך השני במשך זמן ארוך. התחושה היא פחות אגדה ויותר ניסיון להבין איך דבר כזה היה מרגיש אילו באמת היית נמצא שם.
וזה פחות או יותר הסגנון של כל הסרט: לקחת מיתולוגיה עצומה ולנסות לתת לה משקל פיזי.
אתה כמעט מרגיש את העץ, המים, האבק, השריון והדם.
🌊 ואז מתחיל המסע האמיתי
אחרי טרויה, אודיסאוס רוצה דבר אחד: לחזור לאיתקה.
שם מחכים לו פנלופה, אשתו, וטלמאכוס, הבן שלו.
אבל החזרה הזאת הופכת לעשור נוסף של נדודים.
הספינות נזרקות ממקום למקום, אנשים מתים, הצוות הולך ומתפרק ואודיסאוס נתקל שוב ושוב במשהו שמרחיק אותו עוד קצת מהבית.
הים בסרט הוא כמעט דמות בפני עצמו. הוא עצום, בלתי צפוי ולא אכפת לו מי אתה.
מלך, לוחם או אדם רגיל, ברגע שאתה נמצא בתוך סערה אתה קטן בדיוק כמו כולם.
וזה אחד המקומות שבהם הצילום הענק של נולאן באמת מתאים לסיפור.
👁️ הקיקלופ
אחד הפרקים המפורסמים ביותר באודיסאה הוא המפגש עם פוליפמוס, הקיקלופ.
אודיסאוס ואנשיו מגיעים למערה ומוצאים את עצמם מול יצור ענקי בעל עין אחת. מכאן מתחיל משחק של כוח מול שכל: אי אפשר פשוט להביס אותו בקרב רגיל ולכן אודיסאוס צריך להשתמש במה שהכי מאפיין אותו לאורך כל הסיפור, התחכום שלו.
אבל הסרט נותן לסצנה הזאת גם צד הרבה יותר אפל.
פוליפמוס הוא מפלצת מבחינת האנשים שנכנסו למערה שלו, אבל הסרט גם גורם לך לרגע להסתכל על האירוע מהצד השני: חבורה של זרים נכנסה לביתו, לקחה את הדברים שלו ולבסוף פגעה בו. הגרסה של נולאן מצליחה אפילו לעורר מידה מסוימת של רחמים כלפי הקיקלופ.
וזה חוזר לאורך הסרט: אודיסאוס הוא הגיבור של הסיפור, אבל זה לא אומר שכל מה שהוא עושה הוא צודק.
🧜 האלים והמפלצות
המסע עובר דרך כמה מהסיפורים הידועים ביותר במיתולוגיה היוונית: הקיקלופ, הסירנות, קירקה, קליפסו וסכנות נוספות שמנסות לעצור את אודיסאוס מלחזור הביתה. נולאן לא מצלם אותן כמו סרט גיבורי על מלא יצורים ממוחשבים וזוהרים. אפילו ברגעים העל טבעיים יש משהו מחוספס ואפל מאוד.
וזה אולי אחד הדברים המעניינים בסרט.
המיתולוגיה נמצאת שם, אבל היא מרגישה מפחידה. לא "מגניבה".
אתה לא רוצה לפגוש את הדברים שאודיסאוס פוגש.
🧔 מאט דיימון כאודיסאוס
וזה מביא אותנו לדמות המרכזית.
מאט דיימון נראה כאן כמו אדם שעבר עשרים שנות גיהינום.
שיער ארוך, זקן כבד, גוף רזה וחזק ומבט של אדם שכבר ראה יותר מדי.
זה לא אודיסאוס שמסתובב כל הסרט כאילו הוא מלך בלתי מנוצח. יש בו עייפות. לפעמים אתה ממש מרגיש שהדבר היחיד שמשאיר אותו בתנועה הוא הרעיון שאיפשהו בעולם עדיין מחכה לו בית.
וזה גם אחד התפקידים שבהם המראה הפיזי באמת מוסיף לדמות. אתה רואה עליו את השנים.
ביקורות רבות סימנו את דיימון כאחד הדברים שעובדים במיוחד בסרט, כשהוא מגלם את אודיסאוס פחות כאל יווני מושלם ויותר כאדם חכם אבל פגום שנושא איתו אשמה גדולה.
🏹 פנלופה וטלמאכוס
בזמן שאודיסאוס נאבק לחזור, איתקה לא פשוט קפאה בזמן. עברו שנים.
פנלופה, בגילומה של אן האת'וויי, עדיין ממתינה לבעלה, אבל הארמון שלה מלא במחזרים שרוצים שהיא תוותר עליו, תבחר בעל חדש ותאפשר לאחד מהם להפוך למלך.
טלמאכוס, בגילומו של טום הולנד, גדל כמעט בלי להכיר את אביו. מבחינתו אודיסאוס הוא בחלקו אבא ובחלקו אגדה שאנשים מספרים עליה. הוא צריך לגדול בתוך בית שמלא בגברים שמחכים שאביו לעולם לא יחזור.
ופה נמצא חלק שאני מאוד אוהב ברעיון של הסרט: אנחנו לא רק שואלים האם אודיסאוס יחזור הביתה?
אנחנו גם שואלים:
לאיזה בית הוא חוזר אחרי עשרים שנה?
הבן שלו כבר גבר.
אשתו עברה חיים שלמים בלעדיו.
הממלכה השתנתה.
והוא עצמו כבר לא האדם שעזב.
😈 רוברט פטינסון כאנטינואוס
רוברט פטינסון מגלם את אנטינואוס, אחד המחזרים המרכזיים של פנלופה והדמות האגרסיבית ביותר מבין האנשים שמנסים להשתלט על ביתו של אודיסאוס.
והוא נראה כאילו הוא נהנה מכל שנייה של להיות בלתי נסבל.
האיום שלו שונה מהמפלצות שאודיסאוס פוגש בים. הקיקלופ יכול להרוג אותך כי אתה נמצא מולו. אנטינואוס מסוכן כי הוא מחייך, אוכל מהאוכל שלך, חי בתוך הבית שלך ומחכה בסבלנות עד שהכוח יעבור אליו.
פטינסון קיבל שבחים מיוחדים על האופן שבו הוא הופך את הדמות למניפולטיבית, יהירה ומעצבנת בדיוק במידה שצריך.
⚡ זנדאיה כאתנה
אתנה היא האלה שמזוהה במיוחד עם אודיסאוס במיתולוגיה, ובסרט היא מגולמת על ידי זנדאיה.
הקשר ביניהם מעניין כי אודיסאוס עצמו הוא לא האדם הכי חזק בעולם היווני.
הכוח הגדול שלו הוא המוח.
הוא מתכנן. הוא מרמה. הוא מאלתר.
הוא יודע לגרום לאויב לחשוב דבר אחד בזמן שהוא עושה דבר אחר.
ולכן דווקא אתנה, אלת החוכמה והאסטרטגיה, מתאימה להיות האלוהות שמלווה אותו. הסרט גם משחק עם השאלה עד כמה האלים שהוא רואה הם ישויות מוחשיות ועד כמה הם חלק מהאופן שבו הוא מפרש את העולם והאשמה שלו.
⚔️ ומה עם ג'ון ברנטל?
כן, גם ג'ון ברנטל נמצא פה והוא מגלם את מנלאוס, מלך ספרטה ובעלה של הלנה.
והוא מתאים לעולם הזה בצורה כמעט מושלמת.
כל המראה המחוספס שלו, הקול, הנוכחות הפיזית והיכולת שלו לשדר שאתה לא רוצה להתחיל איתו קרב משתלבים טוב מאוד בעולם של לוחמים יוונים שחוזרים מעשור של מלחמה.
מי שאוהב אותו בתור המעניש כנראה יבין מהר מאוד למה הליהוק הזה כל כך הגיוני.
🎥 הסרט הראשון שצולם כולו במצלמות איימקס
ופה מגיע החלק המטורף באמת מבחינת ההפקה.
האודיסאה היא הסרט העלילתי הראשון שצולם כולו במצלמות איימקס.
נולאן השתמש בפורמט הזה במשך שנים, אבל בעבר הרעש של המצלמות הפך צילום של סצנות שקטות ודיאלוגים מקרוב לבעיה. פיתוח מעטפת חדשה שהפחיתה משמעותית את רעש המצלמה אפשר הפעם להשתמש בה אפילו בסצנות אינטימיות.
והבחירה הזאת מאוד מתאימה לסרט, כי זה סיפור שכל הזמן משחק עם גודל.
אדם קטן מול ים עצום.
ספינה מול סערה.
חייל מול עיר.
אודיסאוס מול קיקלופ.
ומלך אחד מול עולם שלם שנראה כאילו הוא לא רוצה לתת לו להגיע הביתה.
🌍 והם באמת יצאו לעולם
הסרט לא נבנה כולו בתוך אולפן מול מסכים ירוקים.
ההפקה צילמה במקומות רבים בעולם, כולל יוון, איטליה, איסלנד, מרוקו ובים הפתוח. ההפקה הייתה כל כך גדולה ומתישה שנולאן אמר לאחר מכן שהיא דחפה את הסיבולת שלו ושל הצוות לקצה.
וההשקעה הזאת מורגשת.
כשאנשים עומדים מול הים, אתה רואה ים.
כשצבא מסתער, יש תחושה של אנשים, לכלוך ומשקל.
וכשמשהו ענק מתרסק, הדברים נראים כאילו באמת היה צריך להזיז אותם ולא רק להוסיף אותם אחר כך במחשב.
🧠 זה לא רק סרט על מפלצות
וזה אולי הדבר הכי חשוב בסרט.
אם האודיסאה הייתה רק "מאט דיימון נלחם במפלצות במשך שלוש שעות", היא כנראה עדיין הייתה יכולה להיות כיפית.
אבל זה לא מה שנולאן מנסה לעשות.
הסיפור עוסק באדם שחוזר ממלחמה. באשמה. בזיכרון. בגורל.
בשאלה האם אפשר לעשות דברים נוראיים במלחמה ואז פשוט לחזור הביתה ולהמשיך כאילו כלום לא קרה.
גם המבנה הלא ליניארי של הסרט מתחבר לזה. העבר וההווה מתערבבים, אירועים חוזרים מזוויות שונות והזיכרונות של אודיסאוס לא מרגישים כמו משהו שנשאר מאחור. הם עדיין חיים איתו.
🔊 הסאונד והתחושה באולם
זה מסוג הסרטים שנבנו למסך ענק.
הגלים לא נמצאים רק ברקע. הקרבות לא מרגישים כמו סתם רעש.
הספינות חורקות, המים מכים, השריון מתנגש והכול מאוד פיזי.
מצד אחד זה מרשים בטירוף.
מצד שני, מי שלא אוהב את הסגנון של נולאן ואת הסאונד העצום שלו יכול למצוא את החוויה קצת מתישה, במיוחד כשהסרט נמשך כמעט שלוש שעות.
וזה מתחבר לאחת הביקורות המרכזיות עליו: כמעט כולם מסכימים שמדובר בהישג טכני עצום, אבל לא כולם הרגישו שהרגש מצליח להגיע לאותו גובה. חלק מהמבקרים שיבחו מאוד את הגודל והחזון של הסרט, אבל טענו שהוא לעיתים מעט מרוחק רגשית.
🎬 החוויה האישית שלי
אני אגיד את זה ישר: נהניתי מהסרט הזה מאוד. אבל לדעתי הוא ארוך מדי, ויש בו קטעים שהיו יכולים להיות קצרים יותר בלי שהסרט היה מפסיד משהו.
מה שעובד מבחינתי ברעיון של האודיסאה הוא שהוא לא מרגיש כמו עוד סרט פנטזיה שבו מחכים לקרב הבא.
יש תחושה אמיתית של דרך.
כשאודיסאוס יוצא מטרויה, אתה יודע שהבית מחכה לו.
אחרי שעה אתה מרגיש שהוא התרחק ממנו.
אחרי עוד שעה כבר מתחילים להבין שהשאלה היא לא רק מתי הוא יגיע לשם, אלא מה יישאר ממנו כשהוא יגיע.
וזה מה שהופך את המסע למעניין.
המפלצות הן חלק מהמסע. הסופות הן חלק מהמסע.
אבל האויב האמיתי של אודיסאוס לפעמים נראה כמו אודיסאוס עצמו.
✅ היתרונות
הצילום והגודל של הסרט הם ברמה שקשה למצוא כיום. יש תחושה אמיתית של עולם עצום ולא של תפאורה.
מאט דיימון נותן לאודיסאוס נוכחות של לוחם שעבר יותר מדי ולא של גיבור פנטזיה נוצץ.
המיתולוגיה היוונית מקבלת טיפול רציני, אפל ולעיתים כמעט אימתי.
צוות השחקנים פשוט מפוצץ: אן האת'וויי, טום הולנד, רוברט פטינסון, זנדאיה, שרליז ת'רון, ג'ון ברנטל ועוד.
המסע מרגיש כמו מסע. יש תחושה שעבר זמן, אנשים אבדו והדמות השתנתה.
ההפקה המעשית נותנת משקל אמיתי לקרבות, לספינות, לים ולסביבות.
❌ החסרונות
ארוך מדי. 173 דקות, כמעט שלוש שעות. נהניתי מאוד, אבל היו קטעים שהיה אפשר לקצר, ומי שלא מתחבר לקצב של נולאן ירגיש את האורך עוד יותר.
המבנה לא תמיד פשוט. נולאן משחק עם הזמנים ולא מספר הכול בסדר ישר, אז צריך להיות מרוכזים.
חלק מהדמויות מקבלות פחות זמן ממה שהקאסט המטורף מבטיח. כשיש כל כך הרבה שמות גדולים, אי אפשר לתת לכל אחד מהם סרט משלו.
הסרט לפעמים מעדיף גודל על רגש. זו גם אחת הנקודות שעלו בביקורות: הוא מדהים לעין ולאוזן, אבל עבור חלק מהצופים הקשר הרגשי פחות חזק.
👥 למי זה מתאים
למי שאוהב סרטי אפוס גדולים, מיתולוגיה יוונית ואת הסגנון של נולאן, ובעיקר למי שיכול לראות אותו על מסך ענק עם סאונד טוב. מי שמתקשה עם סרטים של כמעט שלוש שעות או עם סיפור שלא מסופר בסדר כרונולוגי, כדאי שיבוא מוכן. ואם אהבתם, שווה לחזור גם ל־Dunkirk ו־Oppenheimer של נולאן.
❓ שאלות נפוצות
כמה זמן נמשך האודיסאה של נולאן? 173 דקות, כלומר כמעט שלוש שעות.
מתי האודיסאה יוצא לצפייה בבית? בחו"ל הסרט מתוכנן לצאת להשכרה ולקנייה דיגיטלית ב־17 בנובמבר 2026. מועד לשירות סטרימינג עוד לא הוכרז.
צריך להכיר את האודיסאה של הומרוס לפני הצפייה? לא. הסרט מספר את הסיפור מההתחלה, כולל מלחמת טרויה וסוס העץ. מי שמכיר את המקור פשוט ישים לב יותר לשינויים שנולאן עשה.
איפה צולם הסרט? בין השאר במרוקו, יוון, איטליה, איסלנד וסקוטלנד, והוא הסרט העלילתי הראשון שצולם כולו במצלמות איימקס.
🏁 השורה התחתונה
האודיסאה הוא מסוג הסרטים שבשבילם עדיין שווה ללכת לקולנוע.
זה לא סיפור חדש. להפך, מדובר בסיפור שמסופר כבר אלפי שנים.
אבל לקחת סיפור כל כך עתיק, לשים מאחוריו הפקה עצומה, מצלמות איימקס, קאסט מטורף ובמאי כמו כריסטופר נולאן ולנסות לגרום לקהל של 2026 להרגיש שוב כמה המסע הזה אדיר, זו משימה כמעט מגוחכת בגודל שלה.
והסרט מצליח לגרום למיתולוגיה להרגיש מלוכלכת, כבדה ומוחשית.
אודיסאוס לא יוצא למסע כדי להפוך לגיבור. הוא כבר היה גיבור.
המסע שלו הוא הניסיון לחזור להיות בן אדם.
וזה מה שהופך את האודיסאה להרבה יותר מסרט על יוונים, אלים ומפלצות.
זה סרט על אדם שכבש עיר שלמה, ניצח במלחמה, שרד יצורים שאף אדם לא אמור לשרוד, ועדיין מגלה שהדבר הכי קשה בעולם הוא פשוט לחזור הביתה.⚔️🌊
האודיסאה (The Odyssey) הוא הסרט של כריסטופר נולאן מ־2026, עם מאט דיימון בתפקיד אודיסאוס, טום הולנד, אן האת'וויי, רוברט פטינסון וזנדאיה, והסרט העלילתי הראשון שצולם כולו במצלמות איימקס. השורה התחתונה שלי: נהניתי ממנו מאוד, הוא ענק, מרשים ומוחשי, גם אם הוא ארוך מדי. 9.5/10.
יש סרטים שמספרים סיפור, ויש סרטים שמנסים לגרום לך להרגיש שעברת מסע בעצמך. האודיסאה של כריסטופר נולאן שייכת לחלוטין לסוג השני. כמעט שלוש שעות של מלחמות, ים, מפלצות, אלים, אובדן, אשמה והניסיון של אדם אחד לחזור הביתה אחרי שכבר כמעט שכח איך הבית שלו נראה.
במרכז הסרט נמצא אודיסאוס, מלך איתקה בגילומו של מאט דיימון. הוא חוזר ממלחמת טרויה, אבל הדרך הביתה שאמורה הייתה להיות פשוטה הופכת למסע שנמשך שנים ומעמיד אותו מול מפלצות, אלים, הים עצמו ובעיקר מול המעשים והבחירות שלו. נולאן לא מציג אותו כגיבור מושלם, אלא כאדם חכם, ערמומי, עקשן ולעיתים גם הרסני.
📌 פרטי הסרט
שם: האודיסאה (The Odyssey)
במאי ותסריטאי: כריסטופר נולאן
שנת יציאה: 2026 (בבתי הקולנוע בישראל מ־16 ביולי 2026)
אורך: 173 דקות
ז'אנר: הרפתקה, פעולה, פנטזיה ומיתולוגיה
אודיסאוס: מאט דיימון
פנלופה: אן האת'וויי
טלמאכוס: טום הולנד
אנטינואוס: רוברט פטינסון
אתנה: זנדאיה
מנלאוס: ג'ון ברנטל
קליפסו: שרליז ת'רון
קירקה: סמנתה מורטון
הלנה וקליטמנסטרה: לופיטה ניונגו
אגממנון: בני ספדי
איפה צופים: יצא לבתי הקולנוע בישראל ב־16 ביולי 2026. גרסה דיגיטלית להשכרה ולקנייה מתוכננת בחו"ל ל־17 בנובמבר 2026
הסרט מבוסס על האפוס היווני של הומרוס, אבל נולאן לא מנסה פשוט לצלם את הספר עמוד אחרי עמוד. הוא משלב גם חומרים וסיפורים מהמסורת הרחבה יותר סביב מלחמת טרויה ואודיסאוס, כולל סוס העץ המפורסם, ומסדר את האירועים בצורה לא ליניארית שמאוד מזוהה איתו.
⚔️ הסיפור מתחיל הרבה לפני המסע הביתה
כדי להבין את אודיסאוס צריך להבין מאיפה הוא חוזר. במשך עשר שנים היוונים נלחמו בעיר טרויה, ואודיסאוס היה אחד האנשים החשובים בניצחון. הסרט מציג גם את סיפור הסוס הטרויאני, אותו תכסיס מפורסם שבו לוחמים יוונים מסתתרים בתוך מבנה ענק כדי לחדור לעיר.
אבל נולאן לא מציג את הניצחון הזה כרגע הרואי ונקי. המלחמה מכוערת. אנשים נרצחים, ערים נשרפות והלוחמים שיוצאים ממנה הם לא אותם אנשים שנכנסו אליה. אחד הנושאים המרכזיים של הסרט הוא שהמלחמה אולי הסתיימה, אבל היא ממשיכה לחיות בתוך אודיסאוס.
וזה חשוב, כי האודיסאה היא לא באמת רק סיפור על אדם שמנסה להגיע מנקודה אחת לנקודה אחרת.
זה סיפור על אדם שמנסה להבין אם הוא בכלל מסוגל לחזור להיות האדם שהיה לפני המלחמה.
🐴 סוס טרויה
אחד הדברים המרשימים בסרט הוא הדרך שבה נולאן לוקח דברים שכמעט כולם מכירים והופך אותם שוב למשהו שמרגיש עצום.
סוס טרויה לדוגמה לא מוצג כמו פסל יפה שעומד באמצע העיר. הוא נראה כבד, מלוכלך ומסורבל. עשרות אנשים צריכים לגרור אותו מהמים, והלוחמים שבתוכו דחוסים אחד בתוך השני במשך זמן ארוך. התחושה היא פחות אגדה ויותר ניסיון להבין איך דבר כזה היה מרגיש אילו באמת היית נמצא שם.
וזה פחות או יותר הסגנון של כל הסרט: לקחת מיתולוגיה עצומה ולנסות לתת לה משקל פיזי.
אתה כמעט מרגיש את העץ, המים, האבק, השריון והדם.
🌊 ואז מתחיל המסע האמיתי
אחרי טרויה, אודיסאוס רוצה דבר אחד: לחזור לאיתקה.
שם מחכים לו פנלופה, אשתו, וטלמאכוס, הבן שלו.
אבל החזרה הזאת הופכת לעשור נוסף של נדודים.
הספינות נזרקות ממקום למקום, אנשים מתים, הצוות הולך ומתפרק ואודיסאוס נתקל שוב ושוב במשהו שמרחיק אותו עוד קצת מהבית.
הים בסרט הוא כמעט דמות בפני עצמו. הוא עצום, בלתי צפוי ולא אכפת לו מי אתה.
מלך, לוחם או אדם רגיל, ברגע שאתה נמצא בתוך סערה אתה קטן בדיוק כמו כולם.
וזה אחד המקומות שבהם הצילום הענק של נולאן באמת מתאים לסיפור.
👁️ הקיקלופ
אחד הפרקים המפורסמים ביותר באודיסאה הוא המפגש עם פוליפמוס, הקיקלופ.
אודיסאוס ואנשיו מגיעים למערה ומוצאים את עצמם מול יצור ענקי בעל עין אחת. מכאן מתחיל משחק של כוח מול שכל: אי אפשר פשוט להביס אותו בקרב רגיל ולכן אודיסאוס צריך להשתמש במה שהכי מאפיין אותו לאורך כל הסיפור, התחכום שלו.
אבל הסרט נותן לסצנה הזאת גם צד הרבה יותר אפל.
פוליפמוס הוא מפלצת מבחינת האנשים שנכנסו למערה שלו, אבל הסרט גם גורם לך לרגע להסתכל על האירוע מהצד השני: חבורה של זרים נכנסה לביתו, לקחה את הדברים שלו ולבסוף פגעה בו. הגרסה של נולאן מצליחה אפילו לעורר מידה מסוימת של רחמים כלפי הקיקלופ.
וזה חוזר לאורך הסרט: אודיסאוס הוא הגיבור של הסיפור, אבל זה לא אומר שכל מה שהוא עושה הוא צודק.
🧜 האלים והמפלצות
המסע עובר דרך כמה מהסיפורים הידועים ביותר במיתולוגיה היוונית: הקיקלופ, הסירנות, קירקה, קליפסו וסכנות נוספות שמנסות לעצור את אודיסאוס מלחזור הביתה. נולאן לא מצלם אותן כמו סרט גיבורי על מלא יצורים ממוחשבים וזוהרים. אפילו ברגעים העל טבעיים יש משהו מחוספס ואפל מאוד.
וזה אולי אחד הדברים המעניינים בסרט.
המיתולוגיה נמצאת שם, אבל היא מרגישה מפחידה. לא "מגניבה".
אתה לא רוצה לפגוש את הדברים שאודיסאוס פוגש.
🧔 מאט דיימון כאודיסאוס
וזה מביא אותנו לדמות המרכזית.
מאט דיימון נראה כאן כמו אדם שעבר עשרים שנות גיהינום.
שיער ארוך, זקן כבד, גוף רזה וחזק ומבט של אדם שכבר ראה יותר מדי.
זה לא אודיסאוס שמסתובב כל הסרט כאילו הוא מלך בלתי מנוצח. יש בו עייפות. לפעמים אתה ממש מרגיש שהדבר היחיד שמשאיר אותו בתנועה הוא הרעיון שאיפשהו בעולם עדיין מחכה לו בית.
וזה גם אחד התפקידים שבהם המראה הפיזי באמת מוסיף לדמות. אתה רואה עליו את השנים.
ביקורות רבות סימנו את דיימון כאחד הדברים שעובדים במיוחד בסרט, כשהוא מגלם את אודיסאוס פחות כאל יווני מושלם ויותר כאדם חכם אבל פגום שנושא איתו אשמה גדולה.
🏹 פנלופה וטלמאכוס
בזמן שאודיסאוס נאבק לחזור, איתקה לא פשוט קפאה בזמן. עברו שנים.
פנלופה, בגילומה של אן האת'וויי, עדיין ממתינה לבעלה, אבל הארמון שלה מלא במחזרים שרוצים שהיא תוותר עליו, תבחר בעל חדש ותאפשר לאחד מהם להפוך למלך.
טלמאכוס, בגילומו של טום הולנד, גדל כמעט בלי להכיר את אביו. מבחינתו אודיסאוס הוא בחלקו אבא ובחלקו אגדה שאנשים מספרים עליה. הוא צריך לגדול בתוך בית שמלא בגברים שמחכים שאביו לעולם לא יחזור.
ופה נמצא חלק שאני מאוד אוהב ברעיון של הסרט: אנחנו לא רק שואלים האם אודיסאוס יחזור הביתה?
אנחנו גם שואלים:
לאיזה בית הוא חוזר אחרי עשרים שנה?
הבן שלו כבר גבר.
אשתו עברה חיים שלמים בלעדיו.
הממלכה השתנתה.
והוא עצמו כבר לא האדם שעזב.
😈 רוברט פטינסון כאנטינואוס
רוברט פטינסון מגלם את אנטינואוס, אחד המחזרים המרכזיים של פנלופה והדמות האגרסיבית ביותר מבין האנשים שמנסים להשתלט על ביתו של אודיסאוס.
והוא נראה כאילו הוא נהנה מכל שנייה של להיות בלתי נסבל.
האיום שלו שונה מהמפלצות שאודיסאוס פוגש בים. הקיקלופ יכול להרוג אותך כי אתה נמצא מולו. אנטינואוס מסוכן כי הוא מחייך, אוכל מהאוכל שלך, חי בתוך הבית שלך ומחכה בסבלנות עד שהכוח יעבור אליו.
פטינסון קיבל שבחים מיוחדים על האופן שבו הוא הופך את הדמות למניפולטיבית, יהירה ומעצבנת בדיוק במידה שצריך.
⚡ זנדאיה כאתנה
אתנה היא האלה שמזוהה במיוחד עם אודיסאוס במיתולוגיה, ובסרט היא מגולמת על ידי זנדאיה.
הקשר ביניהם מעניין כי אודיסאוס עצמו הוא לא האדם הכי חזק בעולם היווני.
הכוח הגדול שלו הוא המוח.
הוא מתכנן. הוא מרמה. הוא מאלתר.
הוא יודע לגרום לאויב לחשוב דבר אחד בזמן שהוא עושה דבר אחר.
ולכן דווקא אתנה, אלת החוכמה והאסטרטגיה, מתאימה להיות האלוהות שמלווה אותו. הסרט גם משחק עם השאלה עד כמה האלים שהוא רואה הם ישויות מוחשיות ועד כמה הם חלק מהאופן שבו הוא מפרש את העולם והאשמה שלו.
⚔️ ומה עם ג'ון ברנטל?
כן, גם ג'ון ברנטל נמצא פה והוא מגלם את מנלאוס, מלך ספרטה ובעלה של הלנה.
והוא מתאים לעולם הזה בצורה כמעט מושלמת.
כל המראה המחוספס שלו, הקול, הנוכחות הפיזית והיכולת שלו לשדר שאתה לא רוצה להתחיל איתו קרב משתלבים טוב מאוד בעולם של לוחמים יוונים שחוזרים מעשור של מלחמה.
מי שאוהב אותו בתור המעניש כנראה יבין מהר מאוד למה הליהוק הזה כל כך הגיוני.
🎥 הסרט הראשון שצולם כולו במצלמות איימקס
ופה מגיע החלק המטורף באמת מבחינת ההפקה.
האודיסאה היא הסרט העלילתי הראשון שצולם כולו במצלמות איימקס.
נולאן השתמש בפורמט הזה במשך שנים, אבל בעבר הרעש של המצלמות הפך צילום של סצנות שקטות ודיאלוגים מקרוב לבעיה. פיתוח מעטפת חדשה שהפחיתה משמעותית את רעש המצלמה אפשר הפעם להשתמש בה אפילו בסצנות אינטימיות.
והבחירה הזאת מאוד מתאימה לסרט, כי זה סיפור שכל הזמן משחק עם גודל.
אדם קטן מול ים עצום.
ספינה מול סערה.
חייל מול עיר.
אודיסאוס מול קיקלופ.
ומלך אחד מול עולם שלם שנראה כאילו הוא לא רוצה לתת לו להגיע הביתה.
🌍 והם באמת יצאו לעולם
הסרט לא נבנה כולו בתוך אולפן מול מסכים ירוקים.
ההפקה צילמה במקומות רבים בעולם, כולל יוון, איטליה, איסלנד, מרוקו ובים הפתוח. ההפקה הייתה כל כך גדולה ומתישה שנולאן אמר לאחר מכן שהיא דחפה את הסיבולת שלו ושל הצוות לקצה.
וההשקעה הזאת מורגשת.
כשאנשים עומדים מול הים, אתה רואה ים.
כשצבא מסתער, יש תחושה של אנשים, לכלוך ומשקל.
וכשמשהו ענק מתרסק, הדברים נראים כאילו באמת היה צריך להזיז אותם ולא רק להוסיף אותם אחר כך במחשב.
🧠 זה לא רק סרט על מפלצות
וזה אולי הדבר הכי חשוב בסרט.
אם האודיסאה הייתה רק "מאט דיימון נלחם במפלצות במשך שלוש שעות", היא כנראה עדיין הייתה יכולה להיות כיפית.
אבל זה לא מה שנולאן מנסה לעשות.
הסיפור עוסק באדם שחוזר ממלחמה. באשמה. בזיכרון. בגורל.
בשאלה האם אפשר לעשות דברים נוראיים במלחמה ואז פשוט לחזור הביתה ולהמשיך כאילו כלום לא קרה.
גם המבנה הלא ליניארי של הסרט מתחבר לזה. העבר וההווה מתערבבים, אירועים חוזרים מזוויות שונות והזיכרונות של אודיסאוס לא מרגישים כמו משהו שנשאר מאחור. הם עדיין חיים איתו.
🔊 הסאונד והתחושה באולם
זה מסוג הסרטים שנבנו למסך ענק.
הגלים לא נמצאים רק ברקע. הקרבות לא מרגישים כמו סתם רעש.
הספינות חורקות, המים מכים, השריון מתנגש והכול מאוד פיזי.
מצד אחד זה מרשים בטירוף.
מצד שני, מי שלא אוהב את הסגנון של נולאן ואת הסאונד העצום שלו יכול למצוא את החוויה קצת מתישה, במיוחד כשהסרט נמשך כמעט שלוש שעות.
וזה מתחבר לאחת הביקורות המרכזיות עליו: כמעט כולם מסכימים שמדובר בהישג טכני עצום, אבל לא כולם הרגישו שהרגש מצליח להגיע לאותו גובה. חלק מהמבקרים שיבחו מאוד את הגודל והחזון של הסרט, אבל טענו שהוא לעיתים מעט מרוחק רגשית.
🎬 החוויה האישית שלי
אני אגיד את זה ישר: נהניתי מהסרט הזה מאוד. אבל לדעתי הוא ארוך מדי, ויש בו קטעים שהיו יכולים להיות קצרים יותר בלי שהסרט היה מפסיד משהו.
מה שעובד מבחינתי ברעיון של האודיסאה הוא שהוא לא מרגיש כמו עוד סרט פנטזיה שבו מחכים לקרב הבא.
יש תחושה אמיתית של דרך.
כשאודיסאוס יוצא מטרויה, אתה יודע שהבית מחכה לו.
אחרי שעה אתה מרגיש שהוא התרחק ממנו.
אחרי עוד שעה כבר מתחילים להבין שהשאלה היא לא רק מתי הוא יגיע לשם, אלא מה יישאר ממנו כשהוא יגיע.
וזה מה שהופך את המסע למעניין.
המפלצות הן חלק מהמסע. הסופות הן חלק מהמסע.
אבל האויב האמיתי של אודיסאוס לפעמים נראה כמו אודיסאוס עצמו.
✅ היתרונות
הצילום והגודל של הסרט הם ברמה שקשה למצוא כיום. יש תחושה אמיתית של עולם עצום ולא של תפאורה.
מאט דיימון נותן לאודיסאוס נוכחות של לוחם שעבר יותר מדי ולא של גיבור פנטזיה נוצץ.
המיתולוגיה היוונית מקבלת טיפול רציני, אפל ולעיתים כמעט אימתי.
צוות השחקנים פשוט מפוצץ: אן האת'וויי, טום הולנד, רוברט פטינסון, זנדאיה, שרליז ת'רון, ג'ון ברנטל ועוד.
המסע מרגיש כמו מסע. יש תחושה שעבר זמן, אנשים אבדו והדמות השתנתה.
ההפקה המעשית נותנת משקל אמיתי לקרבות, לספינות, לים ולסביבות.
❌ החסרונות
ארוך מדי. 173 דקות, כמעט שלוש שעות. נהניתי מאוד, אבל היו קטעים שהיה אפשר לקצר, ומי שלא מתחבר לקצב של נולאן ירגיש את האורך עוד יותר.
המבנה לא תמיד פשוט. נולאן משחק עם הזמנים ולא מספר הכול בסדר ישר, אז צריך להיות מרוכזים.
חלק מהדמויות מקבלות פחות זמן ממה שהקאסט המטורף מבטיח. כשיש כל כך הרבה שמות גדולים, אי אפשר לתת לכל אחד מהם סרט משלו.
הסרט לפעמים מעדיף גודל על רגש. זו גם אחת הנקודות שעלו בביקורות: הוא מדהים לעין ולאוזן, אבל עבור חלק מהצופים הקשר הרגשי פחות חזק.
👥 למי זה מתאים
למי שאוהב סרטי אפוס גדולים, מיתולוגיה יוונית ואת הסגנון של נולאן, ובעיקר למי שיכול לראות אותו על מסך ענק עם סאונד טוב. מי שמתקשה עם סרטים של כמעט שלוש שעות או עם סיפור שלא מסופר בסדר כרונולוגי, כדאי שיבוא מוכן. ואם אהבתם, שווה לחזור גם ל־Dunkirk ו־Oppenheimer של נולאן.
❓ שאלות נפוצות
כמה זמן נמשך האודיסאה של נולאן?
173 דקות, כלומר כמעט שלוש שעות.
מתי האודיסאה יוצא לצפייה בבית?
בחו"ל הסרט מתוכנן לצאת להשכרה ולקנייה דיגיטלית ב־17 בנובמבר 2026. מועד לשירות סטרימינג עוד לא הוכרז.
צריך להכיר את האודיסאה של הומרוס לפני הצפייה?
לא. הסרט מספר את הסיפור מההתחלה, כולל מלחמת טרויה וסוס העץ. מי שמכיר את המקור פשוט ישים לב יותר לשינויים שנולאן עשה.
איפה צולם הסרט?
בין השאר במרוקו, יוון, איטליה, איסלנד וסקוטלנד, והוא הסרט העלילתי הראשון שצולם כולו במצלמות איימקס.
🏁 השורה התחתונה
האודיסאה הוא מסוג הסרטים שבשבילם עדיין שווה ללכת לקולנוע.
זה לא סיפור חדש. להפך, מדובר בסיפור שמסופר כבר אלפי שנים.
אבל לקחת סיפור כל כך עתיק, לשים מאחוריו הפקה עצומה, מצלמות איימקס, קאסט מטורף ובמאי כמו כריסטופר נולאן ולנסות לגרום לקהל של 2026 להרגיש שוב כמה המסע הזה אדיר, זו משימה כמעט מגוחכת בגודל שלה.
והסרט מצליח לגרום למיתולוגיה להרגיש מלוכלכת, כבדה ומוחשית.
אודיסאוס לא יוצא למסע כדי להפוך לגיבור. הוא כבר היה גיבור.
המסע שלו הוא הניסיון לחזור להיות בן אדם.
וזה מה שהופך את האודיסאה להרבה יותר מסרט על יוונים, אלים ומפלצות.
זה סרט על אדם שכבש עיר שלמה, ניצח במלחמה, שרד יצורים שאף אדם לא אמור לשרוד, ועדיין מגלה שהדבר הכי קשה בעולם הוא פשוט לחזור הביתה. ⚔️🌊
📚 קראו גם בפורום
💬 ועכשיו אליכם
ראיתם באיימקס או באולם רגיל? ומה אתם אומרים, כמעט שלוש שעות זה מוצדק, או שגם לכם היה ארוך מדי?
⭐ ציון סופי: 9.5/10