סוכני AI במשרדי עו"ד ישראליים, מדריך מקיף לעמידה בחובות לשכת עורכי הדין ב-2026

סוכן AI לעורך דין בישראל ב-2026 מחויב לעמוד בשלוש חובות מקצועיות: שמירה על חיסיון עו"ד-לקוח (איסור הזנת מידע אישי למערכות ציבוריות), קבלת הסכמה כתובה מפורשת מהלקוח מראש לכל שימוש, ואימות עצמאי של כל פלט לפני הגשה לבית המשפט. הפרה עלולה להוביל לסילוק תביעה על הסף, הוצאות אישיות, ודין משמעתי, וזה כבר קורה.

בג"ץ 38379-12-24 מפברואר 2025 קבע לראשונה סנקציות תקדימיות אחרי שעורכת דין הפנתה ל-36 פסקי דין מומצאים, ולשכת עורכי הדין פתחה בהליכים משמעתיים נגד שני עורכי דין נוספים. ב-10 בפברואר 2026, בית משפט פדרלי במנהטן (SDNY) קבע בתיק United States v. Heppner: שימוש של נאשם פרטי ב-Claude הצרכני, על דעתו וללא הוראת עורך דין, אינו חוסה תחת חיסיון עו"ד-לקוח, פסיקה ספציפית למצב הזה ולא הצהרה גורפת על כל סוכן AI.

ברק בר-חן, מייסד DoctorAI, מלווה משרדh עורכי דין ישראלים בהטמעת סוכן AI תחת המסגרת של גילוי דעת את/60/24 של ועדת האתיקה הארצית. הטעות הנפוצה ביותר, שימוש בכלי AI ציבורי עם נתוני לקוחות, בלי להבין שזו הפרת חיסיון.

במאמר, חובות מקצועיות, טבלת מותר/אסור, ההבדל בין כלי כללי לסוכן ייעודי, השפעת EU AI Act, ו-case study ממשרד ישראלי.

מה עמדת לשכת עורכי הדין בישראל על שימוש ב-AI ב-2026?

עמדת הלשכה כבר לא ניטרלית. ב-7 במאי 2024, ועדת האתיקה הארצית פרסמה את החלטה את/60/24, גילוי הדעת הראשון אי פעם של הלשכה בנושא AI בעבודה המשפטית, בהובלת יו"ר הוועדה, עו"ד מנחם מושקוביץ. המסמך גובש על ידי צוות מומחים בשיתוף ועדה מייעצת הכוללת מומחים למשפט, טכנולוגיה ואתיקה מקצועית.

גילוי הדעת לא עוסק רק בהמלצות. הוא מעגן את השימוש ב-AI בתוך החובות המקצועיות הקיימות. עו"ד שמפר את הכללים עלול להיחשב כמי שהפר את:

• סעיף 54 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961, חובת הנאמנות והמסירות ללקוח

• סעיף 61 לחוק לשכת עורכי הדין, עבירות משמעת

• כלל 2 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשמ"ו-1986, חובות יסוד מקצועיות

• כלל 34 לכללי האתיקה, איסור הטעיה

המסר המרכזי ברור: שימוש ב-AI לא מפחית את האחריות המקצועית, הוא מגדיל אותה. עורך דין שמשתמש בכלי AI נושא באחריות מלאה ובלעדית לכל מסמך, המלצה או החלטה שמפיק תוך שילוב הטכנולוגיה, בדיוק כמו כל פעולה אחרת במסגרת הייצוג. אין אפשרות "להעביר אחריות" לכלי הטכנולוגי, גם אם הוא מתקדם.

גילוי הדעת עצמו מוגדר כ"מקדים וראשוני", כלומר הלשכה צפויה להוציא הנחיות מעמיקות יותר בעתיד. עו"ד ליויאן סגל, שותף במשרד מיתר ויו"ר משותף של ועדת בינה מלאכותית בלשכה, העריך בראיון לגלובס שהלשכה מתכננת לפרסם "כללים מפורטים בנושא המותר והאסור סביב השימוש ב-AI" בהמשך.

בפברואר 2025, אחרי שבית המשפט העליון התריע פעמיים על שימוש רשלני ב-AI, לשכת עורכי הדין פתחה בהליכים משמעתיים נגד שני עורכי דין שבתי משפט שלום מצאו שהפנו לפסקי דין מומצאים. הסנקציות האפשריות, עד לשלילת רישיון לעסוק במקצוע. זה לא היפותטי, זה קורה בפועל.

מה 3 החובות המקצועיות של עו"ד שמשתמש ב-AI?

גילוי דעת את/60/24 מתווה שלוש חובות מרכזיות שעו"ד חייב לעמוד בהן בכל שימוש ב-AI. לא "מומלץ", לא "רצוי", חובה. הפרה של כל אחת מהן עלולה להיחשב פגיעה בחובות האתיקה המקצועיות, ולהוביל לסנקציות.חובה 1: חיסיון עו"ד-לקוח

עו"ד נדרש להימנע מהזנת מידע אישי של הלקוח למערכות AI, כולל שם, כתובת, סימני מסחר, שותפים עסקיים, היסטוריה משפחתית, וכל מידע סודי או חסוי. גם פרטים שנראים לא מזהים במבט ראשון, כמו "מעגל שני" של מידע (טכנולוגיה, שירות, מודל עסקי, סיסמה), אסורים. לפי הלשכה, זליגת מידע למערכות AI עלולה להוות הפרה של חובת הסודיות, גם אם הושמטו פרטים מזהים חלקיים.

המשמעות המעשית: ChatGPT הרגיל, Claude הציבורי, Gemini, כל כלי AI ציבורי, אלה מערכות "פתוחות" שאסור להזין להן נתוני לקוח. גם לא "רק כדי לנסח טיוטה מהירה", גם לא "רק לבדוק סעיף אחד", גם לא "רק לתרגם פסקה". ברגע שמוזן פרט של לקוח למערכת פתוחה, החובה הופרה.

ההבחנה בין פלטפורמות "פתוחות" ל"סגורות" (Enterprise/Business) היא קריטית, אבל גם חשבון ארגוני לא מספק "אישור גורף" להזין מידע. עו"ד חייב לקרוא את תנאי השימוש של כל פלטפורמה לפני שהוא מתחיל לעבוד איתה, ולוודא שהם עומדים בדרישות הלשכה.

לשוחת ייעוץ

חובה 2: הסכמה כתובה מפורשת מראש

הוועדה מחייבת קבלת הסכמה כתובה ומפורשת של הלקוח לכל פעולה הכוללת שימוש במידע שלו במערכות AI. ההסכמה חייבת להיות ספציפית, לא גורפת, והלקוח יכול לבטל אותה בכל עת. הוועדה הדגישה במפורש: "אין להחתים את הלקוח על הסכמה כוללת וגורפת".

זה אומר, סעיף כללי בהסכם ייצוג ("הלקוח מאשר שימוש בטכנולוגיות מתקדמות") לא עומד בדרישה. נדרש מסמך נפרד שמפרט מה יוזן למערכת, לאיזו מטרה, מי הספק, ואילו הגנות יש על המידע. ההסכמה צריכה לכלול גם את מגבלות הכלי ואת הסיכונים הפוטנציאליים, בלשון שהלקוח מבין.

ההשלכה על משרדים: צריך לעדכן את הסכמי הייצוג הסטנדרטיים, להוסיף נספח AI נפרד, ולבנות תהליך פנים-משרדי שמוודא שלכל לקוח יש הסכמה תקפה לפני שמזינים נתון שלו למערכת.

חובה 3: אימות עצמאי של כל פלט

פלט של AI עלול להיות שגוי, מטעה, או מוטה. הוועדה מדגישה שעו"ד שמסתמך על פלט AI בלי אימות עלול להיחשב כמי שהפר את חובת הנאמנות והמסירות ללקוח לפי סעיף 54 לחוק לשכת עורכי הדין. זו חובה פעילה, לא רק "להעיף מבט".

בעבודה המשפטית בעברית, רמת הדיוק של LLM-ים נמוכה עוד יותר מאשר באנגלית. כפי שצוין, "בעיה זו מתחדדת כאשר המערכות נדרשות לספק מידע משפטי, במיוחד בעברית, שבהן רמת הדיוק נמוכה אף יותר". כל ציטוט פסיקה, כל אזכור של סעיף חוק, כל הפנייה למקור, חייבים להיבדק ישירות במקור המשפטי (נבו, תקדין, ספר החוקים), לא להסתמך על "הצ'אט ציטט".

דוגמה מעשית: עו"ד שמקבל מהצ'אט ציטוט מ"פס"ד ע"א 1234/56" לא יכול להעתיק אותו לכתב הטענות. הוא חייב לפתוח את נבו, לחפש את התיק, לוודא שהוא קיים, לקרוא אותו, ולוודא שהציטוט אכן נמצא שם ונכון. רק אז, אחרי אימות מלא, אפשר להשתמש בו.

שנתיים אחרי השקת ChatGPT, הפסיקה הישראלית והעולמית מחלחלת עם תקדימים חדים. מי שלא מעדכן את עצמו, מסתכן לא רק באיבוד לקוחות, אלא בסנקציות מקצועיות ישירות. להלן שלוש הפסיקות שכל עו"ד ישראלי חייב להכיר ב-2026.

בג"ץ 38379-12-24 (כנפי-שטייניץ, פברואר 2025)

ב-23 בפברואר 2025, השופטת גילה כנפי-שטייניץ, יחד עם השופטים דוד מינץ ויוסף אלרון, קבעה לראשונה סנקציות אפשריות בתחום. הרקע: עורכת דין שייצגה עותרת בהליך מול בית דין שרעי, הפנתה ל-36 פסקי דין של בית המשפט העליון, כולל ציטוטים מדויקים, שכולם לא היו ולא נבראו. עורכת הדין טענה בתחילה ל"טעות סופר", ובהמשך הסבירה שהסתמכה על "אתר שהומלץ לה על ידי קולגות" בלי לאמת את המידע.

הסנקציות שבג"ץ קבע כאפשריות מעתה ואילך:

1. סילוק על הסף של הליך המבוסס על כתב טענות עם אסמכתאות בדויות. בלשון השופטת: "בית משפט זה לא יושיט סעד לטוען בפניו טענות כוזבות".

2. הוצאות אישיות על עורך הדין (לא על הלקוח), כדי למנוע "תשלום כפל" שבו לקוח שקיבל ייצוג לקוי חייב לשאת בעלות.

3. העמדה לדין משמעתי לפי סעיף 61 לחוק לשכת עורכי הדין, עם סנקציות אפשריות עד שלילת רישיון.

השופטת כתבה שעורך דין שמגיש כתב טענות בדוי "מועל בחובותיו כלפי בעל הדין אותו הוא מייצג, כלפי בית המשפט, כלפי הצד שכנגד, וכלפי מקצוע עריכת הדין". בג"ץ החליט שלא להעניש את עורכת הדין במקרה הספציפי, שכן היה מדובר במקרה ראשון מסוגו, אבל קבע שפסק הדין מהווה אזהרה לעתיד.

פסיקה שנייה (סולברג, פברואר 2025)

חמישה ימים בלבד אחרי פסיקת כנפי-שטייניץ, השופט נעם סולברג נאלץ להתמודד עם מקרה כמעט זהה. עמותה לקידום זכויות הכלבים הגישה עתירה שהסתמכה על פסקי דין פיקטיביים. הפעם, הטון היה חד יותר: "טרם יבשה הדיו מעל פסק הדין בעניין פלונית, וכבר אנו שבים ונדרשים למקרה כמעט זהה".

המסר שלו היה ברור: "מעתה ואילך, יוחזקו העוסקים במלאכה כ'מותרים ועומדים'; התגובה השיפוטית, תשתנה בהתאם". כלומר, סבלנות בית המשפט פקעה, והסנקציות יופעלו בפועל. העמותה חויבה ב-7,000 ש"ח הוצאות, והעתירה נדחתה על הסף.

לשכת עורכי הדין הגיבה במהירות: ועדת האתיקה הארצית פתחה בהליכים משמעתיים נגד שני עורכי דין, אשר בתי המשפט השלום בירושלים ובנוף הגליל-נצרת מצאו שהפנו לפסקי דין מומצאים. הדיונים המשמעתיים עדיין פתוחים.

פסיקה אמריקאית, פברואר 2026 (חדש וקריטי)

ב-10 בפברואר 2026, בית משפט פדרלי במנהטן (SDNY) קבע פסיקה תקדימית בתיק United States v. Heppner. הנאשם, ברדלי הפנר, השתמש בגרסה הצרכנית של Claude (לא Enterprise) על דעתו האישית וללא הוראת עורך דינו, כדי להכין מסמכי הגנה אחרי שקיבל זימון מהפדרלים. השופט ג'ד רקוף קבע שמסמכי ה-AI אינם מוגנים בחיסיון עו"ד-לקוח ולא בדוקטרינת work-product, וביסס את הפסיקה על שלוש רגליים: ראשית, AI אינו עורך דין ולא ניתן ליצור עמו יחסי עו"ד-לקוח. שנית, Anthropic היא צד שלישי, ומדיניות הפרטיות של הגרסה הצרכנית שוללת ציפייה סבירה לסודיות. שלישית, Heppner לא פנה ל-Claude כדי לקבל ייעוץ משפטי מהעו"ד שלו, אלא פעל באופן עצמאי.

חשוב לציין שהשופט רקוף פתח דלת קריטית בפסיקה עצמה: לדבריו, אילו עורך הדין היה מורה ל-Heppner להשתמש ב-Claude, ייתכן שהמערכת הייתה פועלת כסוכן של עורך הדין תחת Kovel doctrine, מה שהיה מאפשר חיסיון. כתבי עת משפטיים מובילים בעקבות הפסיקה (Debevoise, O'Melveny, Proskauer, Harvard Law Review) הדגישו שני אלמנטים שמשנים את המשוואה: שימוש ב-כלי AI ארגוני (Enterprise) שלא מאמן על ההזנות ומבטיח סודיות חוזית, ושימוש תחת הוראה מפורשת של עורך הדין. במצב כזה, הדיון המשפטי על חיסיון יהיה שונה לחלוטין. הפסיקה אמריקאית, אינה מחייבת בישראל, אבל היא רלוונטית לשני מובנים: מחזקת את ההיגיון של הלשכה (הזנת מידע חסוי לפלטפורמה פתוחה היא חשיפה לצד שלישי), ומסמנת מגמה גלובלית של בתי משפט שמעריכים שימוש ב-AI לפי הנסיבות הספציפיות, לא באופן גורף.

הפסיקה אמריקאית, ואינה מחייבת בישראל, אבל היא רלוונטית לשני מובנים:

1. מחזקת את ההיגיון של הלשכה בישראל, הזנת מידע חסוי ל-AI היא לא "תקשורת פרטית", היא חשיפה לצד שלישי. זה בדיוק הרציונל של גילוי דעת את/60/24.

2. מסמנת מגמה גלובלית, בתי משפט מתחילים לסווג AI כישות נפרדת, לא ככלי פנימי של העו"ד. זה עשוי להשפיע בעתיד על פסיקות ישראליות.

החובה המקצועית העולה מכל שלוש הפסיקות: עו"ד חייב להכיר את החוק בזמן אמת, לעקוב אחר שינויים רגולטוריים בישראל ובעולם, ולהבין את תנאי השימוש של כל פלטפורמה לפני שהוא מזין אליה נתון אחד. "לא ידעתי" לא יעבור בוועדת האתיקה, והנטל הוא על עו"ד להתעדכן באופן שוטף. זו לא משימה חד פעמית, זה תהליך מתמשך.

אילו משימות משפטיות מותר לאוטמט ואילו אסור?

שימוש נכון ב-AI מחייב הבחנה ברורה בין משימות שבהן הטכנולוגיה בטוחה ויעילה, לבין משימות שבהן היא מסוכנת מבחינה מקצועית. הטבלה מבוססת על גילוי דעת את/60/24 ועל ניסיון שטח בהטמעת סוכני AI במשרדי עו"ד

🫨

תודה על השיתוף

מדהים