ביקורת: Marvel's Wolverine - הטופר המנצח

אחרי שלושה משחקים שלמים בכיכובם של אנשי העכביש, Insomniac Games לוקחת את הקצב והטירוף צעד אחד קדימה ומביאה לנו את השגעת החדשה שלה: Marvel's Wolverine. האם מדובר בביצוע מוצלח?דם, יזע, אדמנטיום

עותק לביקורת ניתן לנו ע"י פלייסטיישן ישראל, תודה רבה!

אני אתחיל מהסוף: יש לי מקום מאוד חם בלב לדמותו של וולברין, והוא לשמחתי הרבה היה ויישאר אחד מגיבורי העל של הילדות שלי, אם לא האהוב עליי ביותר בכל הזמנים - הוא כמובן הגיע לשם בעיקר בזכות סדרת הסרטים של האקס-מן משנות האלפיים המוקדמות, שהייתה לאחת מסדרות הסרטים הראשונות שראיתי בתור ילד, אבל גם בזכות היותו אחת מהדמויות הראשונות שהופיעו בחוברות הקומיקס שהייתי קורא. שנים רבות חלפו מאז, מאות חוברות קומיקס נקראו, אך יחד עם זאת, לשמחתי הרבה - שום דבר לא הכין אותי לרגע המרגש והבאמת לא מובן מאליו הזה, בו נבחרתי לבקר את Marvel's Wolverine, שהיה עבורי לאחד המשחקים המצופים ביותר שלי השנה (אני לא אכנס למאחורי הקלעים של הדבר, אבל אתם תצטרכו לסמוך עליי כאן כשאני אומר שמדובר כאן בזכות בלתי ניתנת לתיאור שאני מאוד שמחתי לקבל). אז, האם הציפייה השתלמה? האם Insomniac Games הצליחה לשמר את נוסחת ההצלחה ממשחקי הספיידרמן האהובים שלה? השחיזו טופרים, לבשו את החליפה הצהובה, יש לנו הרבה (אבל באמת הרבה) על מה לדבר.

שיעור היסטוריה

אחת מהנקודות שהכי סקרנו אותי בכל הקשור ל-Marvel's Wolverine הייתה השאלה ״איזה קו סיפור יספקו לנו כאן?״, בעיקר בגלל שאני כאמור גדלתי על הדמות ומתוך כך גם ראיתי המון סרטים/סדרות שקשורות אליה (כולל סדרת האנימציה המקורית של האקס-מן) וגם קראתי כאמור המון, אבל המון חוברות קומיקס של וולברין/אקס-מן בתור ילד. מתוך כך, רמת הסקרנות והציפייה שלי לקו סיפור מעניין ומיוחד שיידע להעמיד את הדמות הזו בדיוק בנקודה הנכונה הייתה גבוהה במיוחד.

אז האם כאן קיבלנו תוצר טוב? כן ולא. אני אתחיל מהטוב ואגיד שבתור מעריץ של וולברין שגדל על הדמות ועוקב אחר קשתות הסיפור השונות שלה לאורך השנים בקומיקס ובסרטים/סדרות, מדובר כאן בקו עלילה שהייתי מגדיר כ״אחלה בסך הכל״, בעיקר כי  הוא מצליח לתת לנו זווית טובה ועמוקה על הדמות הנהדרת הזו בצורה שתקסום גם למעריצים ותיקים של הדמות אבל גם לקהל חדש שהמשחק הזה יהווה את נקודת הכניסה שלו לכל העולם של וולברין ושל האקס-מן. אבל, מצד שני, המצב לצערי לא מושלם כשזה מגיע לעלילה, כשלדעתי יש בה הרבה רגעים ״מתים״ - בעיקר בשליש הראשון שלה - שגורמים לכך שהתוצר הסופי מרגיש קצת פחות איכותי ממה שהוא יכול היה להיות בפועל. כמו כן, נקודת תורפה מהותית נוספת שיש לציין כאן בעיניי תהיה מערכת היחסים של וולברין עם ג׳ין גריי (Jean Grey) שמקבלת נפח די משמעותי (באופן שלא הפתיע אותי אמנם) במשחק - גם היא לצערי עשויה להרגיש קצת מרוחה ומעיקה בחלקים מסוימים בסיפור (אני בכללי פחות מתחבר לביצוע של הדמות של ג'ין גריי במשחק), אבל יחד עם זאת, זה לא משהו שהפריע לי באופן חריג ביחס ליתר ההתפתחויות של העלילה לאורך הדרך.

אני אמשיך להתמקד בטוב ואגיד שבעיניי (כאמור, מעריץ מאוד גדול של הדמות) ובניגוד מוחלט לביצוע שקיבלנו עם ג׳ין גריי למשל, הביצוע הכללי של דמותו הספציפית של וולברין מועברת במשחק הזה בצורה נהדרת. בין אם אנחנו מדברים על צורת הניסוח, ביצוע הפעולות השונות והמנעד הרגשי הכללי של הדמות ובין אם אנחנו מדברים על המראה וצורת התזוזה של הדמות במהלך המשחק, דמותו של וולברין במשחק הזה מאוד נאמנה ליסודות המקור שלה מהקומיקס, כשמעבר לעובדה שיש לנו כאן בסופו של דבר מוטאנט נמוך קומה עצבני ושעיר במיוחד, גם כל קווי המתאר השונים של הדמות, כולל הדיבוב, מקבלים ביצוע נהדר. ליאם מקינטייר (Liam McIntyre), שמוכר לנו בעיקר עקב תפקידו הנהדר בסדרה ספרטקוס (Spartacus), עושה כאן עבודה פשוט מעולה בתור וולברין, כשהוא מצליח להעביר לשחקנים את הגישה הקרה והאכזרית שלו, אבל גם את הלב החם שלו ואת הרצון שלו לשים את עצמו על הגדר בשביל שלאחרים יהיה טוב יותר. גם יתר הדמויות (שהן לא ג׳ין גריי) מקבלות ביצוע לא רע בכלל, בין אם אנחנו מדברים על דמויות שנחשבות ל״חברות״ של וולברין נוסח מיסטיק (Mystique) או סייברתות׳ (Sabretooth) ובין אם אנחנו מדברים על הנבלים של המשחק (וכן, יש כמה מהם).

נצלול מעט עמוק יותר לקו העלילה הכללי של Marvel's Wolverine, וכאן למעשה ניחשף לסיפור חדש ו"מקורי", במסגרתו וולברין נאלץ לחבור שוב לצוות הפעולה המוטאנטי ״Team X״ בשאיפה למנוע את חטיפתם של מוטאנטים שונים על-ידי ארגונו של בוליבר טראסק (Bolivar Trask), שמנסה לקדם בעזרתם מזימה זדונית במיוחד. מכאן ועד סוף המשחק קו הסיפור של Marvel's Wolverine מתפתח לכמה כיוונים מעניינים (מי שמכיר את הדמויות השונות לעומק לא אמור להיות מופתע במיוחד שזה הכיוון שהמשחק החליט לקחת), שכמובן לא אפרט כדי לא לספק חלילה ספוילרים אודות העלילה. את קו העלילה הראשי של המשחק לקח לי לסיים בערך תוך 16 שעות.

כפי שכבר ציינתי קודם, בעוד שקו העלילה הכללי של המשחק עושה עבודה טובה בכל הקשור להצגת הדמויות, לקידום העלילה ולפיתוח שלה, ובעוד שהביצוע של השחקנים השונים במשחק עובר נהדר וחלק לגמרי בגרון ברוב המוחלט של הזמן (איכות ההפקה כאן באמת מעולה), הבעיה המרכזית שיש לי כאן קשורה ישירות לשליש הראשון של המשחק, שמרגיש פשוט הרבה פחות זורם וקצבי ממה שיתר המשחק מספק לנו. מצד שני, ההחלטה לספק לנו כאן קו סיפור ״יחסית״ מקורקע (אני מעגן את המילה יחסית במרכאות בכוונה, כי ברמת העיקרון שום קו עלילה של וולברין לא באמת יכול להיחשב מקורקע) כן עובדת לטובת המשחק ומספקת לשחקנים קו עלילה נוח וקל להבנה (לפחות ברוב הזמן) שעובד לצד המשחקיות, שהיא לגמרי העיקר כאן, די נהדר.

חד כתער

כבר מהרגע הראשון שהמשחק הזה נחשף ועד לרגע שהנחתי עליו את הידיים שלי בפועל ידענו כולנו להגיד מראש שאם יש משהו שהולך לספק כאן חוויה מאוד מעניינת ובתקווה מספקת תהיה מערכת הקרב של המשחק. אז האם Insomniac הצליחה לפצח את האגוז הקשה שהוא וולברין ולספק לנו חווית משחקיות ומערכת קרב טובה? בדומה לעלילה, גם כאן, יש המון דברים טובים לאהוב, אבל גם כמה החלטות שאני אישית מרגיש שיכלו לזכות לביצוע טוב יותר.

נתחיל גם הפעם מהסוף - מערכת הקרב עצמה, התכלס, החוויה המרכזית שהמשחק מספק, מקבלת ביצוע פשוט מעולה, והיא עושה את זה בצורה פשוטה, אך גם די גאונית. מצד אחד, המשחק יודע לספק לנו כלים ויכולות להתמודדות עם כל אחד מהאתגרים השונים שנפגוש לאורך המשחק, אבל מצד שני? מדובר במשחק שלאו דווקא מחזיק לכם את היד בכל הקשור למערכת הקרב (משהו שלצערי אי אפשר להגיד על חווית החקר, אבל עוד על זה בהמשך), אלא להיפך - מתוקף היותו משחק של אחת הדמויות המדממות ביותר בייקום גיבורי העל של Marvel, מערכת הקרב כאן לא מרחמת על השחקן אפילו לשנייה.

משחקי אקשן פעולה בסגנון מה שקיבלנו כאן ברמת הבסיס כבר ידענו וראינו, כולל מ-Insomniac שסיפקה לנו בכל שלושת המשחקים של סדרת Marvel's Spider-Man השונים (שמתרחשים באותו הייקום עם המשחק של וולברין, אגב) מערכת קרב מאוזנת המבוססת על עיקרון של ניצול הזדמנויות לתקיפת האויב (בין אם מדובר במגע ישיר איתו ובין אם במגע שנובע משימוש ביכולות מיוחדות כאלה ואחרות), זאת לצד הצורך להתגונן בזמן המתאים מהמתקפות השונות שהאויב מנחית עלינו על-ידי תזמון נכון של יכולות הגנה/התחמקות. אז איפה ההבדל כאן אתם שואלים? ובכן, אם ב-Marvel's Spider-Man יכולתם מאוד בקלות ללמוד את צורת הלחימה של האויבים השונים ומתוך כך ״לבנות״ את מערך התגובה שלכם כלפי האויב לכדי ריקוד מספק ומהנה במיוחד, ב-Marvel's Wolverine העיקרון הזה נזרק מהחלון מתוקף העובדה שוולברין, הדמות עצמה, מעולם לא נלחמה מסודר, בשום מצב.

מתוך כך, מערכת הקרב והלחימה ב-Marvel's Wolverine היא פשוטו כמשמעו כאוס אחד גדול, ואני אומר את זה במלוא המובן החיובי של המשפט - המשחק מתרגם בצורה מעולה את הברוטאליות, חוסר הרחמים וכן את רמת העצבים האפשרית שדמותו של וולברין מסוגלת להגיע אליה, וברגע שתבינו את זה ותתאימו את סגנון הלחימה שלכם בהתאם לעקרונות האלה, אתם תבינו בדיוק על מה אני מדבר - וזה גם סביר להניח יהיה הרגע שפשוט תתאהבו במערכת הקרב הזו מכף רגל ועד טופר אדמנטיום. גם רמת האלימות והדם שהמשחק הזה זורק עלינו מעולה - היא לא מרגישה מוגזמת או מצועצעת מדי, ואם אתם מאלה שפחות אוהבים גם את רמת הדם שהמשחק הזה כן כולל (ויש המון ממנו כאן), חשוב שתדעו שאתם יכולים ברמת העיקרון לכבות בלחיצת כפתור את מה שקשור לדם, ביתור איברים ואלימות מוגברת.

הדבר היחידי שהיה קצת מוזר כאן (לפחות בשעות הראשונות של המשחק) היה קשור ביכולת של החליפה של וולברין ״לחדש את עצמה״, בדומה לגוף של וולברין עצמו. היו לא מעט אנשים שביקשו שאתייחס לזה בביקורת, אז הנה אני כאן כדי שתדעו שהמשחק סוג של מספק תשובה לדבר הזה די בהתחלה שלו על-ידי קישור והתייחסות ישירה לעניין הזה במסגרת העלילה, אבל בלי קשר לזה, עוד יותר חשוב שתכירו שהמקרים שבהם החליפה מתחדשת הרבה פחות תכופים מהצורה שבה העניין הזה הוצג לנו במסגרת החשיפות וה-Previews השונים של המשחק לפני ההשקה - הביצוע לדבר הזה סבבה לגמרי וממש לא מפריע.

בדומה למשחקים אחרים בסגנון, גם כאן מערכת הקרב בנויה מהיכולת שלנו לבצע מתקפה ״קלה״ ומתקפה ״חזקה״ לצד היכולת לבצע Parry או גלגול על-מנת שנוכל להגיב למתקפות שונות שהאויבים ינחיתו עלינו, כשמעל כל זה נקבל הפעם מערכת ייעודית מבוססת ״עצבים״ (Rage), במסגרתה המשחק יעודד אותנו אקטיבית להיות אגרסיביים מאוד כלפי האויבים השונים, זאת על-מנת שנוכל למלא את מד העצבים של וולברין ובכך לפתוח את האפשרות לבצע פעולות קרב שונות. יכולת מרכזית שיש לנו כאן היא יכולת ריפוי העל של וולברין, שמקבלת כאן תרגום נהדר ברמת המשחק כשהיא תאפשר לנו ״לחזור לחיים״ (במשחק זה נקרא “Last Stand”) במידה והאויב הצליח להביס אותנו כל עוד מד העצבים שלנו מלא עד גבול מסוים. זהו אלמנט סופר קריטי וסופר מספק למערכת הקרב הזו אם תשאלו אותי, בעיקר לאור העובדה שהיא מתכתבת פשוט מדהים עם ההיסטוריה והתכונות הידועות של וולברין וכך גם העובדה שלאורך הקרב וולברין יהיה מסוגל לרפא את עצמו גם בזמן שאויבים אחרים תוקפים אותו.

ברמות העצבים הגבוהות יותר ייפתחו לרשותנו שלל יכולות מעולות לשימוש, בהן היכולת להיכנס למצב שאני לפחות קורא לו ״מצב עצבים מוגבר״ במסגרתו נוכל לבצע ״Finisher Moves״ (סליחה, לא מצאתי תרגום טוב מספיק בעברית לדבר הזה) לאויבים השונים ופשוטו כמשמעו לחתוך אותם לאלפי חתיכות עם טופרי האדמנטיום שלנו - אין יותר מספק מזה, פשוט אין. כמו כן מאוד אהבתי שהמשחק עושה שימוש מעולה בסביבה כחלק בלתי נפרד מהקרב, החל מהעובדה שניתן ברמת העיקרון לבעוט באויבים שנמצאים במקום גבוה ובכך למעשה לחסל אותם, דרך העובדה שאפשר לנעוץ אויבים על מלגזות (!) ועד העובדה שהטופרים של וולברין משפיעים על הסביבה גם כן כשהם יאפשרו לנו לחתוך עצמים שונים במרחב כאילו הם ירקות שאנחנו חותכים לסלט.

אלמנט חשוב וקריטי נוסף של מערכת הקרב קשור ישירות ליכולות התזוזה השונות וכן ליכולות המיוחדות של וולברין בשדה הקרב. כאן המפתח נשען על היכולת של וולברין לקפוץ לכיוון האויב בלחיצת כפתור, מה שמגשר על פערי המרחק בין האויבים השונים (בדיוק כמו קורי העכביש במשחקים של ספיידרמן) וכתוצאה מכך מזרים מאוד את הקרב. למעשה, הקפיצה הזו היא גם השלב הראשון שלנו בהתמודדות עם 70% מהאויבים שנפגוש בכל קרב (ה-30% האחרים יהיו אויבים שהחליטו להיות אמיצים מספיק ולצמצם את הטווח שלהם לוולברין בעצמם), וגם כאן לשמחתי הביצוע כאן כאמור באמת נהדר. מעבר ליכולת הקפיצה וכפי שתיארתי קודם יש לנו גם כאן עץ יכולות מיוחדות שנוכל לבחור ממנו עד 4 מתקפות מתוך 6 המתקפות המיוחדות שהמשחק יספק לנו (בערך, יש כמה הפתעות שאשמור לעצמי כדי לא לספיילר חלילה), כשבדומה למערכת הגאדג׳טים של Marvel's Spider-Man, גם כאן לכל יכולת מיוחדת יש את הייחודיות שלה. התלונה המרכזית שתהיה לי כאן היא שהצלחתי להגיע למצב שכל היכולות שהמשחק מציע לי היו פתוחות וזמינות בשלב יחסית מוקדם ביחס להתקדמות שלי בקו העלילה, מה שגרם לכך שהשליש האחרון של המשחק הרגיש הרבה פחות מרגש היות וכבר לא היו למשחק יכולות חדשות לזרוק עליי - זה משהו שלגמרי יהיה נכון לדעתי לתקן בעדכון ייעודי עם השקת המשחק.

תלונה נוספת על מערכת הקרב הנהדרת הזו קשורה דווקא לביצוע הטכני שלה ולכל מה שמגיע ברגע שתחליטו להעלות את רמת הקושי של המשחק. בבסיס הדברים, חשוב שתדעו ש-Marvel's Wolverine מספק לנו מספר רמות קושי שונות שנוכל לבחור, ובעוד שלרוב אני משחק על רמת הקושי הסטנדרטית מתוך הנחת היסוד שאני רוצה שהחוויה תזרום יותר מאשר שהיא בהכרח תקשה עליי, עם Marvel's Wolverine דווקא בחרתי להתחיל את המשחק ברמת קושי גבוהה יותר מהרמה הסטנדרטית שהמשחק מגדיר כברירת מחדל - זה ככל הנראה קרה בזכות התיאור הקצר שמוצמד לכל אחת מרמות הקושי, שגרם לי להרגיש שרמת קושי גבוהה יותר מרמת הבסיס היא אולי משהו שאני כן יכול להתמודד איתו. 

כאן, לצערי, ניתן להרגיש באופן מובהק וברור את חוסר האיזון שמערכת הקרב מקבלת ברגע שאתם מעלים את רמת הקושי - פתאום הדברים מרגישים פחות מאוזנים ו״הוגנים״, פתאום חלק מהמכות והנזק שנחטוף ירגיש לנו פחות מוצדק, וכאן בניגוד למשחקים אחרים זה לא הרגיש לי ככה בגלל שאני פחות טוב במשחק בפועל (אין לי שום בעיה להודות שרמות קושי גבוהות במשחקים שונים גדולות עליי), אלא יותר תוצאה של חוסר איזון טכני עם רמות הקושי הגבוהות יותר. יצא לי אפילו לדבר על המצב עם חבר שבדק את המשחק גם כן (היי אסף!) ושיחק על רמת הקושי הקשה ביותר, וגם הוא הרגיש בדיוק את זה.

יש לי עוד תלונה קטנה לספק כאן והיא חוסר הגיוון באויבים השונים, כשאפילו שיש כמה ״זנים״ של אויבים שנפגוש לאורך המשחק, בפועל כל אחד מזני האויב האלה מקבל בדיוק את אותם סוגי חיילים (חייל פשוט, חייל עם מגן, חייל שיודע לקפוץ מהר או להיעלם מהר, חייל שמתפקד כ״Brute״, חייל שמתפקד כ״Brute״ גדול יותר וכו׳), בסופו של דבר אין פה גיוון מהותי באויבים ובסוגים שלהם למעט כמה אויבים ספציפיים מאוד, וזה קצת חבל. קרבות הבוס לעומת זאת כן חביבים ומאתגרים במידה טובה מספיק אם תשאלו אותי, לפחות רובם המוחלט.

מסדרון צר

בניגוד מוחלט לחלוטין מחוויית העולם הפתוח של Marvel's Spider-Man, ב-Marvel's Wolverine הבחירה הייתה ללכת על הכיוון הלינארי - גם כאן אתחיל מהסוף ואגיד שברמה הכללית של הדברים, זאת הייתה הבחירה הנכונה עבור המשחק הזה.

בפועל, המשחק למעשה בנוי משלבים שונים שנעבור, כשלכל שלב יש התחלה ברורה וסוף ברור. עיצוב השלבים עצמם לינארי ומאוד קלאסי לסגנון המשחק הזה, כשבסופו של דבר יש לנו סביבת משחק די קטנה להסתובב בה במסגרתה נחווה את האירועים השונים של אותו שלב ברמה העלילתית, לצד היכולת להסתובב מעט מחוץ לקו המנחה של השלב לטובת חיפוש ומציאה של Collectibles שונים - במקרה שלנו ארגזי חומרים שיאפשרו לנו לפתוח חליפות שונות לצד בקבוקי ויסקי.

בעוד שברוב הזמן חווית המשחק הלינארית שמסופקת כאן עושה עבודה טובה (אני ברמת העיקרון מאוד אוהב משחקים לינאריים), בפועל כן היו לא מעט מקרים שבהם הרגשתי שהמשחק לינארי מדי בכל הקשור לרגעים שבין הקרבות השונים. הבעיה המרכזית כאן לדעתי היא שבקטעי החקר וההסתובבות ה״חופשית״ ברחבי השלב המשחק מאוד מחזיק לכם את היד עקב העובדה שהוא משתמש ב״חושי הריח והחקר המוגברים״ של וולברין על-מנת לכוון אתכם ליעד הבא בשלב, מה שפשוטו כמשמעו מסמן לכם קו כחול וברור מולכם שאומר לכם לאן ללכת. אני פחות אוהב ביצועים בסגנון, בטח כשסביבות החקר קטנות במילא, אבל מצד שני, זה משחק לינארי ועל כן ההתחלה, האמצע והסוף שלו מאוד ברורים ולכן זה לא סוף העולם בהכרח, אבל כן מינוס שאני מרגיש שחשוב לציין, במיוחד שהדבר לצערי גם גולש לכל הקשור באיסוף ומציאה של הסודות השונים במשחק - אישית הצלחתי למצוא את כל הסודות שיש למשחק להציע כבר עם הריצה הראשונה שלי איתו, וזה משהו שאני אישית הרבה פחות מעריך שרק מחזק את הטענה שלי החזקת היד הזו שהמשחק מציג. כמו כן, המשחק כולל בדומה למשחקי הספיידרמן של Insomniac את השימוש ב-QTE, שזה אמנם לא סוף העולם מבחינתי אבל כן משהו שאני יודע שעשוי להפריע לחלק מהשחקנים ועל-כן חשוב לציין אותו ולהיות מודעים אליו.

אלמנט נוסף שחשוב לציין קשור למה שהמשחק קורא לו ״Nightmare Doors״. מדובר למעשה בדלתות מסתוריות שנמצאות בשלבים השונים שיאפשרו לנו לחזור לבקתה של וולברין ומשם גם לחוות אירוע זיכרון שינסה לשפוך מעט יותר אור על עברו של וולברין (מי שלא מכיר, וולברין היא דמות שידועה בין היתר כדמות שלא זוכרת את העבר שלה). אירועי הזיכרון האלה הם למעשה שלבי תוכן משניים במסגרתם נצטרך להשלים אתגר כלשהו (חיסול גלים של אויבים, הגעה מקצה אחד של שלב לקצה אחר ועוד) בזמן מוגדר, כשככל שנשלים את השלב מהר יותר כך גם נקבל ציון טוב יותר וכמות נקודות גבוהה יותר.

הנקודות שנקבל במסגרת השלבים האלה יאפשרו לנו לפתוח לזכותו של וולברין את מה שהמשחק קורא לו ״אדפטציות״ (Adaptations), שהם למעשה שיפורים פאסיביים שונים שישנו את התפקוד של וולברין בכל מיני צורות. המשחק מאפשר לנו לפתוח ולעשות שימוש ביותר ויותר אדפטציות ככל שנאסוף יותר נקודות במסגרת שלבי התוכן האלה, אך בסופו של דבר כן נהיה מוגבלים בכמות האדפטציות שנוכל להפעיל בפועל בכל רגע נתון. לצד שלבי הזיכרון נוכל גם לחזור מהבקתה לשלבים שביקרנו בהם בעבר, ובעוד שזה די מוזר שיש לנו ברמת העיקרון את היכולת לנטוש שלב מסוים באמצע לטובת חזרה לשלב אחר, זו כן דרך חביבה מאוד לאפשר לשחקנים לחזור בחזרה על שלבים שכבר ביצעו, זאת כמובן בשביל שהם יוכלו לאסוף ארגזי חומרים או את בקבוקי הויסקי שהם פספסו. בסך הכל, השימוש ב-Nightmare Doors ובבקתה של וולברין כסוג של ״מרכז הבקרה״ של המשחק לא רע בכלל, בטח ביחס לגודל הכללי של המשחק.

הזכרתי בקטנה מקודם את ארגזי החומרים ואת היכולת שלהם לאפשר לנו לפתוח חליפות שונות, אז כן, ב-Marvel's Wolverine יש חליפות (כאילו שציפינו למשהו אחר מבית היוצר של Insomniac Games), אפילו די הרבה מהן, כשהמשחק יאפשר לנו לשנות את החליפה שלנו באופן יחסית שרירותי. את החליפות השונות נוכל לפתוח באמצעות החומרים שנאסוף על-ידי מציאה של ארגזי החומרים הפזורים ברחבי השלבים השונים, כשלצד כל חליפה נוכל לפתוח גם עיצוב ייעודי לטופרים של וולברין, וכמובן שיש כאן גם כמה חליפות שתוכלו לפתוח רק אם תשלימו תנאי מסוים לפני כן. יש כאן חליפות אייקוניות שמאוד ישמחו מעריצים (החל מהחליפות המוכרות ביותר של וולברין מהקומיקס ועד החליפה של הדמות בסרט ״דדפול & וולברין״), זאת לצד חליפות מגניבות אחרות אבל גם בעיניי פחות רלוונטיות שלדעתי לפחות חד משמעית נמצאות שם רק כדי למלא את מסך החליפות ולתת לשחקנים ״תחושת חופש בחירה״ טובה יותר - בסופו של דבר קשה לטעות עם המראה הצהוב והקלאסי של הדמות הזו.

הוולברין של כולם

חשוב לי כמובן לסיים את הביקורת הזו עם שאפו אחד ענקי על הביצועים והנראות הגרפית של המשחק. שיחקתי את המשחק כולו על PlayStation 5 Pro והחוויה הייתה פשוט נהדרת הודות לנראות גרפית מדהימה הכוללת תמיכה מלאה ב-Ray Tracing וביצועים מעולים שלא נפלו לשנייה גם בסצנות קרב עמוסות באויבים. לא יצא לי לבדוק את המשחק על הדגם הבסיסי של ה-PlayStation 5, אבל נראה ש-Insomniac סיפקה על-פי הדיווחים השונים חוויה טובה וחלקה גם בזמן המשחק עם דגם זה, וטוב שכך.

גם ברמת הביצוע בכל הקשור ליכולות המרשימות של בקר ה-DualSense אין לי הרבה תלונות, כשהמשחק יודע לעשות שימוש בכל היכולות של הבקר (מטריגרים אדפטיביים ועד יכולות הרטט האיכותיות שיש לנו כאן) כדי לספק רובד נוסף של איכות לשלל הפעולות שנבצע במהלך המשחק. נקודה נוספת לחיוב תהיה כל מה שקשור בנגישות (Accessibility) במשחק - מעבר ליכולות טכניות שונות שנועדו לגשר על פערי נכות של חלק מהשחקנים, המשחק מאפשר לכם להתאים כל חלק מרכזי בו לרמת קושי לבחירתכם, מה שיאפשר לכם למשל להגדיר שכמות הנזק שתבצעו כלפי אויב תהיה בהכרח גבוהה יותר מהכמות שהאויב יבצע עליכם - אני מאוד אוהב משחקים ששמים נגישות בפרונט, ואפילו שאני לשמחתי לא זקוק לרוב המוחלט של הפיצ׳רים האלה, זה מחמם את הלב לראות מפתחות משחקים ששמות על זה את הדגש.

השורה התחתונה

Marvel's Wolverine הוא בסופו של דבר משחק נהדר. יש לו קו עלילה חביב ומספק ביחס לעולם התוכן של הדמות האהובה הזו, מערכת קרב פשוט מטורפת ומהנה להחריד והרבה מאוד דברים אחרים שיהיה לשחקנים קל מאוד לאהוב, שמתחברים כולם לביצוע פשוט טוב לדמותו של וולברין. יש כאן כמה דברים שאני אישית פחות מתחבר אליהם, אבל בהסתכלות ישירה על סיכום הדברים, מדובר במשחק מעולה, שלגמרי שווה לכם לבדוק אם אתם מחובבי הז׳אנר והדמות.

מקור

לצערי המשחק הזה קיבל המון ביקורות מאוד רעות, על סיפור לא משהו והרבה מכניקות מיותרות

המשחק נשמע ונראה מטורף אבל אין לי סוני לאשר את זה

ביקורת מעולה נשמע משחק ברמה גבוהה

תודה רבה על הפרסום