כמעט שלושה עשורים חלפו מתחילת הקריירה של איליי רות'. מאז הוא מבסס את מעמדו כאחד מבמאי האימה הקיצוניים, הפרובוקטיביים והמדוברים ביותר בקולנוע העכשווי. רות' הגיח לתודעה עם "קדחת הבקתה" וסרטי "הוסטל" שהגדירו מחדש את ז'אנר "פורנו העינויים" (Torture Porn), שבו הוא התמחה בפריטת מיתרים על חרדות קולקטיביות, זרות ופחד מחוסר שליטה. סגנונו המזוהה מתאפיין באפס פשרות ויזואליות. הוא מציג אלימות גרפית מפורשת, עם חיבה עמוקה לאסתטיקה המשלבת בין גרוטסקה לאימה פסיכולוגית.
לאורך השנים, גם כאשר רענן את הרזומה שלו עם מותחנים, סרטים לכל המשפחה או סרטי אקשן, רות' נותר נאמן לשורשיו הז'אנרים ולקהל חובבי ה-"Gorehound". סרטי האימה שלו נהנים לרוב ממעמד של יצירות פולחניות בזכות היכולת שלו לקחת אלמנטים יום-יומיים ולהפוך אותם לסיוט מדמם.העיסוק בפרבר האמריקאי אינו חדש עבור רות', וניתן לזהות קו מקשר ברור בין "איש הגלידה" לסרטו הקודם "חג ההודיה" (Thanksgiving). ב"חג ההודיה" חקר רות' את הריקבון שמתחת לסמלים הלאומיים באמצעות ביקורת חריפה על תרבות הצריכה שמתבטאת בטירוף ה"בלאק פריידיי" וכמובן השורשים ההיסטוריים הבעייתיים והגזענים של החג. "איש הגלידה" ממשיך את הטרנד של חשיפת הסיוט המסתתר בתוך השגרה הפרברית הסטרילית, אך מסיט את הפוקוס מזעם קפיטליסטי אל הפרת האמון הקהילתית והחרבת מוסד ההורות.
בעוד "חג ההודיה" נשען על מבנה סלאשר קלאסי שבו רוצח במסכה מעניש מבוגרים וצעירים על חמדנותם, "איש הגלידה" הופך סמל ילדות תמים ומתוק - אוטו הגלידה השכונתי - למנוע של כאוס מוחלט. בכך רות' מעביר את האיום מנקמנות מתוכננת לאלימות יצרית ואבסורדית המובלת דווקא על ידי הילדים עצמם.עלילת הסרט מתרחשת בעיירת קיץ קסומה ורגועה, שבה סדר היום של התושבים נע סביב שגרה שלווה.
המהפך המבעית מתרחש כאשר מוכר גלידה מסתורי וחייכן מגיע לעיירה ומחלק גלידות טעימות בשלל צבעים. בבוקר שלמחרת הילדים התמימים שסועדים מהגלידה הקסומה חווים שינוי התנהגותי פתאומי ומחריד והופכים בזה אחר זה ליצורים אלימים וחסרי רחמים. בתוך זמן קצר, העיירה כולה נקלעת למאבק הישרדות בין מבוגרים מבוהלים ובין נחיל ילדים צמאי דם, כשמקור הבעיה הולך ומתברר כהרבה יותר מורכב ממה שנראה לעין.מאחורי האלימות המופרזת מסתתר רעיון אידיאולוגי ברור המבקר את החוזה החברתי המשתמע של עולם המבוגרים. הסרט משמש כמטאפורה חריפה לאובדן האמון המוחלט בדמויות סמכות ובמוסדות שנראים תמימים לחלוטין - כמו מוכר הגלידה, בית הספר, שוטרים וכבאים.
רות' משתמש בזיהום הילדים כדי להציג את החרדה ההורית העמוקה מפני השפעות חיצוניות המרעילות את תודעת הדור הצעיר. הסרט מעלה שאלות נוקבות על הקלות שבה קהילה שלמה יכולה לקרוס מבפנים כאשר הילדים, שאמורים לייצג את העתיד והתקווה, הופכים לכוח ההרס המאיים ביותר.
מעבר לכך, העומק הבלתי מבוטל של "איש הגלידה" טמון בניהיליזם העמוק שמניע אותו. הסרט מפשט לחלוטין את מושג קדושת הילדות והתא המשפחתי, ומציג את הסדר החברתי ואת היררכיית ה"טוב" וה"רע" כסמלים מלאכותיים ונטולי משמעות. שלא כמו בסרטי אימה קלאסיים שבהם לאלימות יש תפקיד של מוסר השכל, רות' מעמיד כאן קרקס של מוות סתמי, אקראי וחסר פשר.
הפיכת הילדים התמימים למכונות הרג אכזריות מעבירה מסר קיומי: היקום אינו פועל לפי צדק עליון, הגוף האנושי אינו אלא בשר ודם מתכלה, והציביליזציה הסטרילית של הפרבר היא רק אשליה דקה המכסה על כאוס חסר רחמים.אפשר לצפות בסרט הזה גם כסוג של משל פוליטי למנגנון ההסתה והאלימות בקרב חלקים מהנוער בישראל. הגלידה פועלת כרעל אידיאולוגי מתוק וממכר, המופץ על ידי "המבוגר האחראי" aka שרים בממשלת ישראל המנצלים את תמימות הנוער כדי לדרדר אותם לכדי יצרים אלימים והסרת בלמים מוסריים. באופן מקביל, כשהמנהיגות והמבוגרים בממשלה הלכה למעשה "מחלקים" לנוער רעל של עליונות גזעית, תחושת "מגיע לי" וזלזול בחוק, הצעירים פשוט צורכים את האידיאולוגיה הזו ומוציאים אותה אל הפועל.
בשני המקרים, האלימות של הילדים היא אינה הסיבה אלא הסימפטום - תוצאה של מערכת צינית המזינה אותם ברעל מחושב או בגלידה רצחנית כדי לחסל את האמפתיה ולהשיג שליטה.אין ספק ש"איש הגלידה" הוא קומדיית אימה גורית במלוא מובן המילה. הסרט אינו לוקח את עצמו ברצינות תהומית, אלא נשען בכוונה על אלימות מוקצנת ומגוחכת. השילוב בין סצנות רצח יצירתיות ובין סיטואציות קומיות אבסורדיות יוצר טון ייחודי. הרגעים המזוויעים ביותר מוגשים לעתים קרובות עם קריצה, מה שמאפשר לחובבי הז'אנר ליהנות מחוויה שאינה מנסה באמת להפחיד, אלא בעיקר לשעשע דרך מקרי קיצון מזוויעים במיוחד שיחרטו בזיכרון הקהל לתקופה ארוכה. "איש הגלידה" מזכיר ברוחו ובסגנונו שלל סרטים משנות ה-70 או ה-80 המתארים התרחשות המטרידה את מנוחת התושבים, מ"מלתעות" עד "הגרמלינס".
רות' משבץ לכל אורכו מחוות קולנועיות לסרטי אימה נחשבים כמו ה"ציפורים" של היצ'קוק, "The Stuff" של לארי כהן ו"Brain Damage" של פרנק הננלוטר. "איש הגלידה" הוא חגיגה קולנועית לחובבי הז'אנר ומעריציו של רות'. קהל שיגיע לא מוכן לסרט עלול לצאת ממנו בהלם קרב או עם השאלה "מה לעזאזל ראיתי עכשיו?".
ביקורת | איש הגלידה
Ice Cream Man
"קולנוע שהוא כאוס יצרי, מוזר וחסר רחמים"
ז'אנר
אימה
שחקנים
ארי מילן, בנג'מין ביירון דייוויס, איליי רות', קארן קליש, ריאן אלן
במאי/ת
איליי רות'
אורך
86 דק'
כמעט שלושה עשורים חלפו מתחילת הקריירה של איליי רות'. מאז הוא מבסס את מעמדו כאחד מבמאי האימה הקיצוניים, הפרובוקטיביים והמדוברים ביותר בקולנוע העכשווי. רות' הגיח לתודעה עם "קדחת הבקתה" וסרטי "הוסטל" שהגדירו מחדש את ז'אנר "פורנו העינויים" (Torture Porn), שבו הוא התמחה בפריטת מיתרים על חרדות קולקטיביות, זרות ופחד מחוסר שליטה. סגנונו המזוהה מתאפיין באפס פשרות ויזואליות. הוא מציג אלימות גרפית מפורשת, עם חיבה עמוקה לאסתטיקה המשלבת בין גרוטסקה לאימה פסיכולוגית.
לאורך השנים, גם כאשר רענן את הרזומה שלו עם מותחנים, סרטים לכל המשפחה או סרטי אקשן, רות' נותר נאמן לשורשיו הז'אנרים ולקהל חובבי ה-"Gorehound". סרטי האימה שלו נהנים לרוב ממעמד של יצירות פולחניות בזכות היכולת שלו לקחת אלמנטים יום-יומיים ולהפוך אותם לסיוט מדמם.העיסוק בפרבר האמריקאי אינו חדש עבור רות', וניתן לזהות קו מקשר ברור בין "איש הגלידה" לסרטו הקודם "חג ההודיה" (Thanksgiving). ב"חג ההודיה" חקר רות' את הריקבון שמתחת לסמלים הלאומיים באמצעות ביקורת חריפה על תרבות הצריכה שמתבטאת בטירוף ה"בלאק פריידיי" וכמובן השורשים ההיסטוריים הבעייתיים והגזענים של החג. "איש הגלידה" ממשיך את הטרנד של חשיפת הסיוט המסתתר בתוך השגרה הפרברית הסטרילית, אך מסיט את הפוקוס מזעם קפיטליסטי אל הפרת האמון הקהילתית והחרבת מוסד ההורות.
בעוד "חג ההודיה" נשען על מבנה סלאשר קלאסי שבו רוצח במסכה מעניש מבוגרים וצעירים על חמדנותם, "איש הגלידה" הופך סמל ילדות תמים ומתוק - אוטו הגלידה השכונתי - למנוע של כאוס מוחלט. בכך רות' מעביר את האיום מנקמנות מתוכננת לאלימות יצרית ואבסורדית המובלת דווקא על ידי הילדים עצמם.עלילת הסרט מתרחשת בעיירת קיץ קסומה ורגועה, שבה סדר היום של התושבים נע סביב שגרה שלווה.
המהפך המבעית מתרחש כאשר מוכר גלידה מסתורי וחייכן מגיע לעיירה ומחלק גלידות טעימות בשלל צבעים. בבוקר שלמחרת הילדים התמימים שסועדים מהגלידה הקסומה חווים שינוי התנהגותי פתאומי ומחריד והופכים בזה אחר זה ליצורים אלימים וחסרי רחמים. בתוך זמן קצר, העיירה כולה נקלעת למאבק הישרדות בין מבוגרים מבוהלים ובין נחיל ילדים צמאי דם, כשמקור הבעיה הולך ומתברר כהרבה יותר מורכב ממה שנראה לעין.מאחורי האלימות המופרזת מסתתר רעיון אידיאולוגי ברור המבקר את החוזה החברתי המשתמע של עולם המבוגרים. הסרט משמש כמטאפורה חריפה לאובדן האמון המוחלט בדמויות סמכות ובמוסדות שנראים תמימים לחלוטין - כמו מוכר הגלידה, בית הספר, שוטרים וכבאים.
רות' משתמש בזיהום הילדים כדי להציג את החרדה ההורית העמוקה מפני השפעות חיצוניות המרעילות את תודעת הדור הצעיר. הסרט מעלה שאלות נוקבות על הקלות שבה קהילה שלמה יכולה לקרוס מבפנים כאשר הילדים, שאמורים לייצג את העתיד והתקווה, הופכים לכוח ההרס המאיים ביותר.
מעבר לכך, העומק הבלתי מבוטל של "איש הגלידה" טמון בניהיליזם העמוק שמניע אותו. הסרט מפשט לחלוטין את מושג קדושת הילדות והתא המשפחתי, ומציג את הסדר החברתי ואת היררכיית ה"טוב" וה"רע" כסמלים מלאכותיים ונטולי משמעות. שלא כמו בסרטי אימה קלאסיים שבהם לאלימות יש תפקיד של מוסר השכל, רות' מעמיד כאן קרקס של מוות סתמי, אקראי וחסר פשר.
הפיכת הילדים התמימים למכונות הרג אכזריות מעבירה מסר קיומי: היקום אינו פועל לפי צדק עליון, הגוף האנושי אינו אלא בשר ודם מתכלה, והציביליזציה הסטרילית של הפרבר היא רק אשליה דקה המכסה על כאוס חסר רחמים.אפשר לצפות בסרט הזה גם כסוג של משל פוליטי למנגנון ההסתה והאלימות בקרב חלקים מהנוער בישראל. הגלידה פועלת כרעל אידיאולוגי מתוק וממכר, המופץ על ידי "המבוגר האחראי" aka שרים בממשלת ישראל המנצלים את תמימות הנוער כדי לדרדר אותם לכדי יצרים אלימים והסרת בלמים מוסריים. באופן מקביל, כשהמנהיגות והמבוגרים בממשלה הלכה למעשה "מחלקים" לנוער רעל של עליונות גזעית, תחושת "מגיע לי" וזלזול בחוק, הצעירים פשוט צורכים את האידיאולוגיה הזו ומוציאים אותה אל הפועל.
בשני המקרים, האלימות של הילדים היא אינה הסיבה אלא הסימפטום - תוצאה של מערכת צינית המזינה אותם ברעל מחושב או בגלידה רצחנית כדי לחסל את האמפתיה ולהשיג שליטה.אין ספק ש"איש הגלידה" הוא קומדיית אימה גורית במלוא מובן המילה. הסרט אינו לוקח את עצמו ברצינות תהומית, אלא נשען בכוונה על אלימות מוקצנת ומגוחכת. השילוב בין סצנות רצח יצירתיות ובין סיטואציות קומיות אבסורדיות יוצר טון ייחודי. הרגעים המזוויעים ביותר מוגשים לעתים קרובות עם קריצה, מה שמאפשר לחובבי הז'אנר ליהנות מחוויה שאינה מנסה באמת להפחיד, אלא בעיקר לשעשע דרך מקרי קיצון מזוויעים במיוחד שיחרטו בזיכרון הקהל לתקופה ארוכה. "איש הגלידה" מזכיר ברוחו ובסגנונו שלל סרטים משנות ה-70 או ה-80 המתארים התרחשות המטרידה את מנוחת התושבים, מ"מלתעות" עד "הגרמלינס".
רות' משבץ לכל אורכו מחוות קולנועיות לסרטי אימה נחשבים כמו ה"ציפורים" של היצ'קוק, "The Stuff" של לארי כהן ו"Brain Damage" של פרנק הננלוטר. "איש הגלידה" הוא חגיגה קולנועית לחובבי הז'אנר ומעריציו של רות'. קהל שיגיע לא מוכן לסרט עלול לצאת ממנו בהלם קרב או עם השאלה "מה לעזאזל ראיתי עכשיו?".
מקור
אני בשרת :
Nadav , Sword , Angel , Quiet , Unique