ביקורת | לגמור את הלילה

One night only

"שחקנים מקסימים בסרט שלא מממש את הפוטנציאל שלו"

ז'אנר

קומדיה

שחקנים

מוניקה ברברו, קאלום טרנר, בן מרשל

במאי/ת

וויל גלאק

אורך

102 דק'

לגמור את הלילה | טריילר רשמי מתורגם | אוגוסט בקולנוע | One night only

ויל גלוק ("ידידים פלוס", "באה בקלות") הוא במאי קומדיות רומנטיות מיומן. סרטו הקודם, "רק לא אתה", היה שובר קופות גדול שזיווג בין סידני סוויני לגלן פאוול ("אהבה בשחקים: מאווריק").

בעקבות ההצלחה חוצת היבשות התקשורת הגדירה את "רק לא אתה" כסרט שהחזיר את הקומדיה הרומנטית לקדמת הבמה. חלפו שלוש שנים וגלוק מנסה לשחזר את ההצלחה המפתיעה עם "לגמור את הלילה" או בשמו המקורי One Night Only".

בניגוד לתרגום הקלוקל לעברית, השם המקורי באנגלית מתייחס באופן ישיר לקונספט הדיסטופי והדי מבריק של הסרט, שמתרחש במציאות שנראית עכשווית לחלוטין אבל שמרנית.

הממשל האמריקאי חוקק חוק האוסר על אנשים מחוץ לברית הנישואים קיום יחסי מין לאורך כל השנה, מלבד לילה אחד, שבו כל הרווקים והרווקות רשאים לפרוק כל עול.  לכאורה בסיס מרתק סטייל סרטי "הטיהור" לבחון את העלייה של הפוליטיקה השמרנית והנוצרית בארה"ב.

אך הסרט לא באמת עושה זאת ומעדיף להתמקד בסיפור אהבה שהולך ונרקם בין שני גיבוריו על רקע לילה רומנטי המורכב משלל סיטואציות קומיות.הבסיס של הסרט משתמש ברעיון המבריק והוא היה יכול לעשות ממנו מטעמים שהיו משדרגים את הסרט לפחות מבחינה תמטית, אבל גלוק כושל לעשות זאת ואינו מעמיק במציאות שבה החוק החדש קיים. האם הרעיון ליצור עולם שאסור לרווקים ורווקות לקיים יחסי מין הוא תוצאה ישירה של המצב הפוליטי הנוכחי בארצות הברית? לא נאמר והסרט לא עוסק בזה.

הסרט אינו מסתכן באמירות מעניינות על מיניות ושמרנות.  אמנם מופיעים גרפיטי מחאה נגד החוק המפוזרים בעיר או סצנה של מופע שבה זמר יוצא נגד החוק, אבל לא נעשה שום דבר מעניין מבחינה תסריטאית עם סיפור המסגרת הזה. האם הוא בא לטעון שהמשך התחזקות התנועות הדתיות-נוצריות בארה"ב יוביל לאיסור על יחסי מין? האם הסרט תומך בחוק או מתנגד לו? לשם כך לוהקו שני שמות לוהטים: קאלום טרנר, ("לנצח נצחים", בעלה הטרי של דואה ליפה) והשחקנית והזמרת מוניקה ברברו (שגילמה את הזמרת ג'ואן באאז בסרט "אנונימי לגמרי", תפקיד שזיכה אותה במועמדות לאוסקר).

השניים מגלמים בהתאמה את אוון (בעל פיצרייה) ואלי (זמרת בפרסומות המנסה לפרוץ בתפוח הגדול). השניים מנסים לספק את היצר המיני שלהם, אבל גם למצוא אהבה עד הזריחה. הכימיה בין טרנר לברברו זורמת וחלקה, וניכרת המומחיות של גלוק בז'אנר (אולי אפילו לרעתו); כל ביט קומי ומבנה עלילתי מגיעים בדיוק כצפוי על פי חוקת הקומדיה הרומנטית, ברמה שפוגמת בפוטנציאל של הרעיון הייחודי שבו הסרט פועל. בסופו של דבר "לגמור את הלילה" משתמש באקלים הפוליטי כרקע בלבד. 

במהלך הלילה המדובר, השניים נפגשים בצורה נוחה למדי (כפי שאחת הדמויות אף מציינת) ברחבי ניו יורק פעם אחר פעם. החברה מסביבם חרמנית ופראית, והפריים מלא בכל עת בזוגות באקטים מיניים לצדם של אוון ואלי הבודדים. אך בעוד ההקצנה הזו עובדת במסגרת העולם של הסרט, הבעיה היא בדמויות המשנה החולפות באינטראקציות מיניות - הן פשוט מוקצנות ומגוחכות מדי.  טרנר נחשב למועמד בולט לתפקיד ג'יימס בונד בא, אך אם לשפוט על פי הופעתו בסרט הנוכחי, הוא לא מביא הרבה מעבר לחיוך יפה ותזמון קומי נחמד. התסריט לא מספק לו אפשרות להציג יכולות משחק מגוונות. מוניקה ברברו, שכבר הוכיחה שהיא מסוגלת לגלם דמויות מורכבות ועמוקות, גם היא בעיקר חביבה.

השירים שהיא מבצעת נהדרים, יש לה חיוך כובש וגם היא מוכיחה שיש לה תזמון קומי נהדר.  התסריט מסבך את גיבוריו עם בחירות נטולות היגיון בסיסי, וחבל שהוא מזלזל בצופים שמגיעים לצפות בקומדיה רומנטית.  בסופו של דבר, הצופים לא מקבלים נקודה שמאפשרת לקבל את הזווית של הסרט לגבי יחסים, מיניות או אהבה. האפילוג מרגיש שעבר כמה וכמה גרסאות כדי שלא לעצבן אף אחד יותר מדי.

"לגמר את הלילה" היא קומדיה רומנטית נוסחתית עם שני שחקנים חביבים, שלא מצליחים לשחזר את הכימיה הסקסית שגלוק ידע ללכוד ב"רק לא אתה". סרטו הקודם אולי לא היה פורץ דרך, אבל לפחות ידע לא להבטיח משהו שהוא לא יכול לקיים. לפחות הקהל ייהנה מאייקון הקומדיות הרומנטיות של שנות ה-80, מולי רינגוולד, בתפקיד מפתיע.

מקור

ביקורת מעולה
תודה על השיתוף