[פרק] האנטר האנטר

31 ביולי31 ביולי

טוב, חייבים לדבר על האנטר x האנטר (Hunter x Hunter).

אני אסכם לכם את זה במשפט אחד לפני שנכנסים לפרטים: זו פשוט ה-סדרה. כל מי שחושב שאנימה זה רק "ילדים שצורחים ומקבלים כוחות מיוחדים בגלל כוח החברות", צריך לראות את הדבר הזה כדי להבין כמה הוא טועה.

על מה זה בתכלס?

בהתחלה זה נראה תמים רצח. גון, ילד בן 12 שגדל באי מבודד, יוצא למסע כדי להפוך ל"האנטר" (מין תואר יוקרתי לסיור, ציד וחקירה) בעקבות אבא שלו שנעלם. בדרך הוא פוגש את קילואה (ילד ממשפחה של מתנקשים שהופך מהר מאוד לדמות הכי מגניבה בסדרה), קוראפיקה וראוריו.

על הניעור הראשון זה נראה כמו עוד שונן חמוד וצבעוני. אבל אל תתבלבלו. הסדרה הזאת לוקחת אתכם למקומות הכי אפלים, פסיכולוגיים ומורכבים שיש.

מה הופך אותה למאסטרפיס?

מערכת הכוחות (Nen): אין דברים כאלה. זו מערכת הכוחות הכי חכמה, מתוחכמת ובנויה היטב שראיתי באיזשהו שואו. אין פה "קיבלתי כוח מטורף כי נזכרתי בחברים שלי". יש פה חוקים, מחירים, מגבלות ואסטרטגיה. קרב ב-HxH מרגיש כמו משחק שחמט במהירות האור.
האנטגוניסטים (הנבלים): היסוקה הוא אחד הנבלים/אנטי-גיבורים הכי פסיכיים ומרתקים שנוצרו. ובכלל, הלהקת הטיטאנים (Phantom Troupe) או הנבלים בארקים המאוחרים יותר, הם לא "רעים כי בא להם להרוס את העולם". יש להם מניעים, פילוסופיה, ולפעמים אתה מוצא את עצמך מבין אותם או אפילו כואב את הטירוף שלהם.
ארק נמלי הכימרה (Chimera Ant Arc): וואו. מי שראה יודע. זה לא פחות מאמנות. הדרך שבה הכותב (טוגאשי) משחק עם המושג "מי המפלצת האמיתית, היצורים או בני האדם?" היא פשוט גאונית.

מה קצת מציק?

הפסקות/האטות בקצב: הראפייטור/קריין בארק של הנמלים לפעמים מסביר כל שבריר שנייה ברמה מעט חופרת (אבל עדיין, התשלום בסוף שווה כל רגע).
התחושה של "רוצים עוד": כשמגיעים לסוף הסדרה (גרסת 2011), זה כואב בלב לדעת מה קורה במנגה וכמה הפסקות יש שם בגלל מצבו הבריאותי של הכותב.

בשורה התחתונה

זה לא עוד שונן. זו כתיבה ברמה הכי גבוהה שיש, עם דמויות שיושבות לכם בראש עוד הרבה אחרי שסיימתם לראות. אם עוד לא ראיתם, אתם ליטרלי מונעים מעצמכם את אחת היצירות הכי טובות שנכתבו.

ציון שלי: 10/10 עגול.