למי שלא מכיר, זה עוקב אחרי גילדה של קוסמים (פיירי טייל) שבה כל אחד יותר מטורף, פסיכופט והרסני מהשני. נאצו (הילד דרקון שאוכל אש), גראי (מהביל שמתפשט בלי לשים לב), לוסי, ארזה... בקיצור, חבורה שלמה של דמויות שרק מחפשות לעשות בלגן, לפרק ערים ולהגיד שזה בשם ה"חברות".
מה חזק שם?
הפסקול (OST): אמאלה ואבאלה. המוזיקה בסדרה הזאת היא 11 מתוך 10. ברגע שהכינורות והחמת חלילים מתחילים לנגן ברקע באמצע קרב, אין, האדרנלין עולה ל-200. זה לבד שווה את הצפייה.
האווירה והוויב: יש בסדרה הזאת משהו סופר כיפי, חם וקליל. אתה פשוט מרגיש חלק מהגילדה. ההומור שם לפעמים מטופש ברמות, אבל מצאתי את עצמי צוחק בקול רם לא מעט פעמים.
קרבות ורגעים מרגשים: כשפיירי טייל נכנסים למצב רציני, יש שם סצינות שגורמות לך לצמרמורת. הקרבות של ארזה או הרגעים שכולם עומדים ביחד, זה פשוט עובד.
מה קצת חופר?
כוח החברות (Talk no Jutsu / Power of Friendship): בואו, חייבים לדבר על זה. לפעמים זה מוגזם. אויב שיכול להשמיד יבשת מקבל אגרוף מנאצו כי "פגעת בחברים שלי" וזהו, הקרב נגמר. בחלק מהארקים זה מרגיש קצת עצלני מבחינת כתיבה.
פלאנרביס (Fan Service): יש שם שלבים שזה כבר קצת מוגזם ונדחף לכל חור, גם באמצע קרבות רציניים.
בשורה התחתונה
זה לא איזה מאסטרפיס עמוק ומתוסבך כמו "האנטר" או "אטאק און טייטן", ואין פה מדע מדויק. זה שונן קלאסי, כיפי, קליל ומלא בלב. אם בא לכם סדרה לנקות איתה את הראש, להיכנס לאווירה טובה ולהתרגש מקרבות מטורפים עם מוזיקה פסיכית, רוצו לראות.
ציון שלי: 8/10 (בעיקר בזכות המוזיקה, ארזה והנוסטלגיה).
מה הסיפור בתכלס?
למי שלא מכיר, זה עוקב אחרי גילדה של קוסמים (פיירי טייל) שבה כל אחד יותר מטורף, פסיכופט והרסני מהשני. נאצו (הילד דרקון שאוכל אש), גראי (מהביל שמתפשט בלי לשים לב), לוסי, ארזה... בקיצור, חבורה שלמה של דמויות שרק מחפשות לעשות בלגן, לפרק ערים ולהגיד שזה בשם ה"חברות".
מה חזק שם?
הפסקול (OST): אמאלה ואבאלה. המוזיקה בסדרה הזאת היא 11 מתוך 10. ברגע שהכינורות והחמת חלילים מתחילים לנגן ברקע באמצע קרב, אין, האדרנלין עולה ל-200. זה לבד שווה את הצפייה.
האווירה והוויב: יש בסדרה הזאת משהו סופר כיפי, חם וקליל. אתה פשוט מרגיש חלק מהגילדה. ההומור שם לפעמים מטופש ברמות, אבל מצאתי את עצמי צוחק בקול רם לא מעט פעמים.
קרבות ורגעים מרגשים: כשפיירי טייל נכנסים למצב רציני, יש שם סצינות שגורמות לך לצמרמורת. הקרבות של ארזה או הרגעים שכולם עומדים ביחד, זה פשוט עובד.
מה קצת חופר?
כוח החברות (Talk no Jutsu / Power of Friendship): בואו, חייבים לדבר על זה. לפעמים זה מוגזם. אויב שיכול להשמיד יבשת מקבל אגרוף מנאצו כי "פגעת בחברים שלי" וזהו, הקרב נגמר. בחלק מהארקים זה מרגיש קצת עצלני מבחינת כתיבה.
פלאנרביס (Fan Service): יש שם שלבים שזה כבר קצת מוגזם ונדחף לכל חור, גם באמצע קרבות רציניים.
בשורה התחתונה
זה לא איזה מאסטרפיס עמוק ומתוסבך כמו "האנטר" או "אטאק און טייטן", ואין פה מדע מדויק. זה שונן קלאסי, כיפי, קליל ומלא בלב. אם בא לכם סדרה לנקות איתה את הראש, להיכנס לאווירה טובה ולהתרגש מקרבות מטורפים עם מוזיקה פסיכית, רוצו לראות.
ציון שלי: 8/10 (בעיקר בזכות המוזיקה, ארזה והנוסטלגיה).