כרגע יצאתי מ"פרויקט הייל מרי" ורק רציתי לכתוב פה מהר לפני שהאדרנלין יורד: לכו לראות את זה. ברצינות, תסגרו כרטיסים למסך הכי גדול שאתם מוצאים, רצוי עם מערכת סאונד שטוחטת את האוזניים.
אני מודה שהגעתי מודאג. קראתי את הספר ואהבתי אותו בקטע מוגזם, והיה לי פחד מוות שבהוליווד ייקחו את כל הקסם הזה וימכרו אותו כעוד סרט פיצוצים בחלל בלי נשמה.
אבל יואו, איזה כיף לטעות.
מה שחזק בסרט הזה - מעבר לזה שהוא נראה מטורף לגמרי, זה האופי שלו. ראיין גוסלינג עושה פה עבודה מופלאה. הוא לא משחק איזה גיבור על קשוח שמציל את העולם בלי להניד עפעף. הוא משחק בנאדם נורמלי לחלוטין שמצא את עצמו בסיטואציה הכי הזויה שבן אדם יכול להגיע אליה, והתגובות שלו פשוט קורעות מצחוק ומדויקות ברמות. אתה יושב באולם, נלחץ איתו, צוחק איתו, ובעיקר מרגיש שאם אתה היית שם, כנראה היית מגיב בדיוק אותו דבר.
החצי השני של הסרט מביא איתו איזה אלמנט (בלי לגלות כלום!) שפשוט מעיף את העלילה למעלה. הלב של הסרט נמצא שם, והכימיה, הקצב והרגעים הקטנים של ההומור בתוך כל הטירוף הזה, זה מה שעושה את ההבדל בין עוד סרט מד"ב נחמד לסרט שאתה יוצא ממנו עם חיוך מאוזן לאוזן.
יש כמה דקות באמצע שתרגישו שהקצב קצת נרגע כדי לנשום, אבל זה באמת בקטנה.
בשורה התחתונה: סרט חכם, מצחיק, מותח, ובעיקר עושה המון טוב על הלב. מרגיש כמו תזכורת למה אנחנו בכלל אוהבים ללכת לקולנוע.
וואו. פשוט וואו.
כרגע יצאתי מ"פרויקט הייל מרי" ורק רציתי לכתוב פה מהר לפני שהאדרנלין יורד: לכו לראות את זה. ברצינות, תסגרו כרטיסים למסך הכי גדול שאתם מוצאים, רצוי עם מערכת סאונד שטוחטת את האוזניים.
אני מודה שהגעתי מודאג. קראתי את הספר ואהבתי אותו בקטע מוגזם, והיה לי פחד מוות שבהוליווד ייקחו את כל הקסם הזה וימכרו אותו כעוד סרט פיצוצים בחלל בלי נשמה.
אבל יואו, איזה כיף לטעות.
מה שחזק בסרט הזה - מעבר לזה שהוא נראה מטורף לגמרי, זה האופי שלו. ראיין גוסלינג עושה פה עבודה מופלאה. הוא לא משחק איזה גיבור על קשוח שמציל את העולם בלי להניד עפעף. הוא משחק בנאדם נורמלי לחלוטין שמצא את עצמו בסיטואציה הכי הזויה שבן אדם יכול להגיע אליה, והתגובות שלו פשוט קורעות מצחוק ומדויקות ברמות. אתה יושב באולם, נלחץ איתו, צוחק איתו, ובעיקר מרגיש שאם אתה היית שם, כנראה היית מגיב בדיוק אותו דבר.
החצי השני של הסרט מביא איתו איזה אלמנט (בלי לגלות כלום!) שפשוט מעיף את העלילה למעלה. הלב של הסרט נמצא שם, והכימיה, הקצב והרגעים הקטנים של ההומור בתוך כל הטירוף הזה, זה מה שעושה את ההבדל בין עוד סרט מד"ב נחמד לסרט שאתה יוצא ממנו עם חיוך מאוזן לאוזן.
יש כמה דקות באמצע שתרגישו שהקצב קצת נרגע כדי לנשום, אבל זה באמת בקטנה.
בשורה התחתונה: סרט חכם, מצחיק, מותח, ובעיקר עושה המון טוב על הלב. מרגיש כמו תזכורת למה אנחנו בכלל אוהבים ללכת לקולנוע.
רוצו לראות!