Flaxi

אל שיחת ה”יחסינו לאן” שתיכננו סשה טרופנוב וספיר כהן אחרי שנה של זוגיות, איש מהם לא הגיע. הם היו רחוק מאוד מאיפה שחשבו שיהיו, גם אם לא כל כך רחוקים זה מזו. הוא בדירת מסתור ברצועת עזה, והיא מתחת לאדמה, במנהרה. “הקשר שלנו לא היה טוב כל כך בחודשים שלפני החטיפה, וגם אפשר לומר שעמדנו להיפרד ממש לפני 7 באוקטובר”, משחזרת ספיר, שהשתחררה משבי חמאס אחרי 55 ימים, ועכשיו יושבת על הספה לצד סשה, שהשתחרר מהשבי לאחר 498 יום. “אני חושב שבשבוע שאחרי החגים”, סשה מצטרף, “אם לא היה קורה מה שקרה, היינו עושים איזו שיחת ‘טוב, תקשיב, תקשיבי, נראה לי שאנחנו לא מתקדמים לכיוון הנכון. ניסינו הכל, כולל לעבור לגור ביחד, ניסינו להיפתח, זה לא עובד, אנחנו שונים מדי. לטובת שנינו, מה שנקרא, כדאי שנחתוך’”. מי היה יוזם את השיחה? “כנראה שספיר. היא הייתה בת 29 כמעט, אני הייתי בן 27. היא רצתה מערכת יחסים רצינית וחתונה, ואני רק עברתי למרכז אחרי לימודים בדרום והייתי הכי רחוק מלתת למישהי טבעת. ובגלל זה כשהייתי בשבי, לא ציפיתי שהיא תחכה. כאילו, מבחינה הגיונית, לא הייתה שום סיבה שהיא תחכה”. לא רק שהיא חיכתה יותר מ-400 ימים מאז שחזרה, היא גם הצטרפה למאבק להחזרתו והפכה למשענת של אמא שלו. “לא ידעתי בכלל איפה לחכות כשהודיעו שהוא חוזר”, היא משחזרת, “חשבתי שלא מתאים שאהיה שם בתחנה הראשונה שלו ברעים, שהיא בדרך כלל לבני משפחה. לא רציתי להפתיע אותו, וידעתי שהוא לא מצפה לזה. לא רציתי שהוא ירגיש מחויבות. אבל לנה התעקשה ממש, והרגשתי שמגיע לי לראות את סשה חוזר לאמא שלו, אחרי המאבק הארוך, ובלי קשר למה שיהיה בינינו”. סשה: “מבחינתי היא נדחפה לגמרי”. ספיר: “התנפלנו עליו שם, ואני כבר לא זוכרת משם כלום מרוב כל הרגשות יחד. הוא סיפר שהוא חזר עם אמונה מהשבי, ואני מיד ראיתי בו דברים שתמיד קיוויתי שיהיו בו. בכל זאת השתדלתי לא להיכנס לחדר שלו, וכששאלו אותו אם הוא רוצה לישון עם אמא שלו, לבד או עם ספיר, הוא קרא לי”. סשה: “לבד כבר ישנתי מספיק זמן, ועם אמא זה משונה. בהתחלה כל האינטראקציה הייתה מוזרה, אתה בשיחות נפש עם מישהי שנפרדת ממנה בראש ולא ציפית שהיא תהיה שם, ופתאום מסתבר שהיא הייתה חלק חשוב ממה שסימנת בראש כדבר הכי חשוב לך בשבי - שאמא שלך תמשיך לחיות. הייתה הכרת תודה ענקית, אבל גם צורך להבין איפה בתוך כל זה עומדת מערכת היחסים שלנו. ואני מגלה ששנינו השתנינו”. זה נגמר בחתונה. ביולי האחרון, בנוכחות 500 אורחים שמיצמצו כמה פעמים כדי לוודא שהם אכן נוכחים ברגע הזה ולא חולמים. כולל נשיא המדינה, וניצן אלון, ראש מִפקדת החטופים. “הם היו מוזמנים של לנה, ובאמת עזרו לאורך כל הדרך”, ספיר נזכרת, “אז הרגשנו שמגיע להם להיות חלק מהשמחה. ראיתי בחתונה הזאת הזדמנות לשמחה לאומית, לא רק פרטית. סשה קיבל את האורחים, ואני יצאתי רק בחופה. היה רגע שראיתי את כל האורחים דרך דלת זכוכית, כשיצאתי מהחדר חתן-כלה, וחשבתי כמה רחוק היה הרגע הזה שהיינו שנינו מתחת לאדמה”. סשה: “ספיר נכנסה לחופה עם השיר ‘ממעמקים’ של עידן רייכל, ששמעתי כשמחבל ששמר עליי השאיר אצלי את הרדיו שלו. הייתי שומע בווליום נמוך ממש כדי לא לגמור לו את הבטרייה. אני זוכר את עצמי מת מרעב מכל הפרסומות ברדיו על העוף בסופר ומסעדות השיפודים, ואז היה את השיר הזה ברדיו, וחשבתי שם עליה”. בקריאה פרקי הכתבה "החלטתי שאני חייבת להיפרד" "הייתי בטוח שהולכים להוציא אותי להורג" "המחבל אמר - 'בטח שאנחנו הומניים'" "הייתי בכלוב ברפיח. יום אחד באו לצלם סרטון" "ראו את הקופסה של הטבעת למרחקים" אל שיחת ה”יחסינו לאן” שתיכננו סשה טרופנוב וספיר כהן אחרי שנה של זוגיות, איש מהם לא הגיע. הם היו רחוק מאוד מאיפה שחשבו שיהיו, גם אם לא כל כך רחוקים זה מזו. הוא בדירת מסתור ברצועת עזה, והיא מתחת לאדמה, במנהרה. “הקשר שלנו לא היה טוב כל כך בחודשים שלפני החטיפה, וגם אפשר לומר שעמדנו להיפרד ממש לפני 7 באוקטובר”, משחזרת ספיר, שהשתחררה משבי חמאס אחרי 55 ימים, ועכשיו יושבת על הספה לצד סשה, שהשתחרר מהשבי לאחר 498 יום. “אני חושב שבשבוע שאחרי החגים”, סשה מצטרף, “אם לא היה קורה מה שקרה, היינו עושים איזו שיחת ‘טוב, תקשיב, תקשיבי, נראה לי שאנחנו לא מתקדמים לכיוון הנכון. ניסינו הכל, כולל לעבור לגור ביחד, ניסינו להיפתח, זה לא עובד, אנחנו שונים מדי. לטובת שנינו, מה שנקרא, כדאי שנחתוך’”. "הייתי עם בוקסר וספיר עם פיג’מה קטנה. 10 מחבלים נכנסים עם מצ’טות, מקלות ורובים. הם מוציאים את ספיר מכל השמיכות שהיא התעטפה בהן, ואני מנסה להבין אם הם מתכוונים לאנוס אותה מולי וצועק באנגלית ‘גיב הר פנטס!’" מי היה יוזם את השיחה? “כנראה שספיר. היא הייתה בת 29 כמעט, אני הייתי בן 27. היא רצתה מערכת יחסים רצינית וחתונה, ואני רק עברתי למרכז אחרי לימודים בדרום והייתי הכי רחוק מלתת למישהי טבעת. ובגלל זה כשהייתי בשבי, לא ציפיתי שהיא תחכה. כאילו, מבחינה הגיונית, לא הייתה שום סיבה שהיא תחכה”. לא רק שהיא חיכתה יותר מ-400 ימים מאז שחזרה, היא גם הצטרפה למאבק להחזרתו והפכה למשענת של אמא שלו. “לא ידעתי בכלל איפה לחכות כשהודיעו שהוא חוזר”, היא משחזרת, “חשבתי שלא מתאים שאהיה שם בתחנה הראשונה שלו ברעים, שהיא בדרך כלל לבני משפחה. לא רציתי להפתיע אותו, וידעתי שהוא לא מצפה לזה. לא רציתי שהוא ירגיש מחויבות. אבל לנה התעקשה ממש, והרגשתי שמגיע לי לראות את סשה חוזר לאמא שלו, אחרי המאבק הארוך, ובלי קשר למה שיהיה בינינו”. סשה: “מבחינתי היא נדחפה לגמרי”. ספיר: “התנפלנו עליו שם, ואני כבר לא זוכרת משם כלום מרוב כל הרגשות יחד. הוא סיפר שהוא חזר עם אמונה מהשבי, ואני מיד ראיתי בו דברים שתמיד קיוויתי שיהיו בו. בכל זאת השתדלתי לא להיכנס לחדר שלו, וכששאלו אותו אם הוא רוצה לישון עם אמא שלו, לבד או עם ספיר, הוא קרא לי”. סשה: “לבד כבר ישנתי מספיק זמן, ועם אמא זה משונה. בהתחלה כל האינטראקציה הייתה מוזרה, אתה בשיחות נפש עם מישהי שנפרדת ממנה בראש ולא ציפית שהיא תהיה שם, ופתאום מסתבר שהיא הייתה חלק חשוב ממה שסימנת בראש כדבר הכי חשוב לך בשבי - שאמא שלך תמשיך לחיות. הייתה הכרת תודה ענקית, אבל גם צורך להבין איפה בתוך כל זה עומדת מערכת היחסים שלנו. ואני מגלה ששנינו השתנינו”. זה נגמר בחתונה. ביולי האחרון, בנוכחות 500 אורחים שמיצמצו כמה פעמים כדי לוודא שהם אכן נוכחים ברגע הזה ולא חולמים. כולל נשיא המדינה, וניצן אלון, ראש מִפקדת החטופים. “הם היו מוזמנים של לנה, ובאמת עזרו לאורך כל הדרך”, ספיר נזכרת, “אז הרגשנו שמגיע להם להיות חלק מהשמחה. ראיתי בחתונה הזאת הזדמנות לשמחה לאומית, לא רק פרטית. סשה קיבל את האורחים, ואני יצאתי רק בחופה. היה רגע שראיתי את כל האורחים דרך דלת זכוכית, כשיצאתי מהחדר חתן-כלה, וחשבתי כמה רחוק היה הרגע הזה שהיינו שנינו מתחת לאדמה”. גלריה “אנחנו מרגישים שגדלנו ביחד". ספיר וסשה ביום חתונתם סשה: “ספיר נכנסה לחופה עם השיר ‘ממעמקים’ של עידן רייכל, ששמעתי כשמחבל ששמר עליי השאיר אצלי את הרדיו שלו. הייתי שומע בווליום נמוך ממש כדי לא לגמור לו את הבטרייה. אני זוכר את עצמי מת מרעב מכל הפרסומות ברדיו על העוף בסופר ומסעדות השיפודים, ואז היה את השיר הזה ברדיו, וחשבתי שם עליה”. ספיר: “היה גם ‘שיר למעלות’, שזה השיר שסשה נכנס איתו לחופה, ואני שמעתי אותו בראש כשחשבתי על סשה בשבי”. סשה: “עבורי ללכת פיזית בחופה שלי, אחרי מה שהרגליים שלי עברו בעזה, היה אדיר. משהו שלא יכולתי לדמיין כשהייתי עם מקלות המטאטא שהם שמו לי כקיבוע ב-7 באוקטובר, כשהייתי סשה של אז”. ספיר: “בריקוד הסלואו של הסוף רקדתי עם סשה, ופתאום קלטתי שכולם מסביבנו בוכים, פשוט בוכים מאושר, ואמרתי לו ‘תסתכל מה קורה פה’, והוא אמר לי, ‘ספיר, גם אני בוכה’”. "החלטתי שאני חייבת להיפרד"היום, אחרי שרמות האדרנלין התאזנו מתופת שבי כפול, מאבק להשבת החטופים, סבבי הרצאות מסביב לעולם, הצעת נישואים בקריביים וחתונה - שניהם קצת פחות אמוציונליים. הם הראשונים להודות שהזוגיות שלהם היא נס, כמו החיים שלהם שניצלו אחרי עשרות רגעים מתוחים שדמיינו בהם את הסוף. אבל מה לעשות שלחזור לשגרה - שני בני 30 שלקחו להם חתיכה נכבדת משנות ה-20 וקיבלו במקום טראומה - זה בעיקר סיזיפי. אנחנו נפגשים בדירת סאבלט שזוג חברים השאיר להם במרכז תל-אביב, עשר דקות מהים. “אנחנו בין סאבלטים כרגע”, מספרת ספיר, “חזרנו מסבב הרצאות בחו”ל, ואנחנו עם מזוודה אחת של בגדים שלקחתי לשם ולא ידעתי שהיא כל מה שיהיה לי, כי כל החפצים שלנו במחסן עד שנעבור בקרוב להרצליה באופן קבוע”. סשה חזר לעבודה שלו כמהנדס באמזון במשרה חלקית. “ביום-יום אנחנו לא ממש מדברים על השבי, אבל גם עדיין לא בשלב ההומור על זה”, מודה ספיר. “לפעמים אני שוכחת או לא מאמינה שהייתי בשבי. היו שם רגעים תוך כדי שחשבתי שאני במבחנים לתפקיד בשב”כ, ותכף ייכנס מגייס ויגיד לי ‘התקבלת’. אני יכולה לראות ריאיון של חטופים בטלוויזיה ולומר ‘יואו, מה הם עברו, דבר קשה’, וסשה נמצא לידי ומתחרפן. אני לא קולטת שגם אנחנו היינו שם”.

בכל תקופת בחירות, רוב המפלגות - אולי למעט החרדיות - מחזרות אחר הקולות של המצביעים שמגדירים עצמם ליברלים. לא מדובר במצביעים שדורשים חופש מדת, אוטובוסים בשבת או נישואים גאים; ליברלים הם גם אנשים שתומכים בעקרונות כמו שוק חופשי, ומעמידים במרכז את חירותו של הפרט. אלא שארבע שנות כהונת הממשלה הנוכחית, שכללו בין השאר מהפכה משפטית ופטור גורף מגיוס לחרדים בזמן מלחמה, המחישו כי בשבר החברתי העמוק שבו נמצאת מדינת ישראל ישנם שני מחנות: ליברלים ושמרנים. ובמסגרת החלוקה הזו, הליכוד - שבשמה המלא נקראת תנועה לאומית ליברלית - אינה נתפסת יותר ככזו. סקר ynet ו-"ידיעות אחרונות", שערך מכון דיאלוג מקבוצת אמנת פרו בקרב 500 משיבים בני 18 ומעלה שמגדירים עצמם ליברלים, מצא כי הם נוטים באופן מובהק להצביע למפלגות האופוזיציה: "ישר!" בראשות גדי איזנקוט זוכה לשיעור התמיכה הגבוה ביותר (30%), ואחריה הדמוקרטים בראשות יאיר גולן (20%), "ביחד" בראשות נפתלי בנט (14%) וישראל ביתנו (9%). רק 4% השיבו כי יצביעו לליכוד בראשות בנימין נתניהו, וכל מפלגות הקואליציה יחד מקבלות כ-8% בלבד מסך כל הקולות. 11% מהמשיבים אמרו כי טרם החליטו למי להצביע. שלא במפתיע, ההסבר לתמיכה הנמוכה בקואליציה בקרב אלה המגדירים עצמם ליברלים נעוץ לרוב בצביון הדתי והחרדי שלה. הברית ההדוקה שיצר הליכוד עם המפלגות החרדיות מקשה גם על מצביעים ליברלים הנוטים לימין להצביע למפלגת השלטון, בזמן שמפלגות ימין שמתנגדות לנתניהו זוכות לתמיכה גבוהה יחסית. הדבר בא לידי ביטוי בשלוש סוגיות שהיו בראש סדר היום בארבע השנים האחרונות: 77% מהמשיבים בסקר אמרו כי הם חשים שפעולותיה של הממשלה בנושא גיוס חרדים ושוויון בנטל לא מייצגות את השקפותיהם, או מייצגות אותן במידה מועטה; 74% השיבו כך ביחס לרפורמה במערכת המשפט. בנוסף, עבור המצביעים הליברלים, שרבים מהם דוגלים בעקרונות השוק החופשי, יוקר המחיה הוא סוגיה קריטית במיוחד - אך גם בזירה זו הרכב הקואליציה לא איפשר להעביר שורת רפורמות נחוצות לפתיחת השוק לתחרות. הדבר בולט בעיקר ביחס למדיניות הביטחונית של הממשלה, שם התמונה מתונה יותר: 47% חשים שפעולות הממשלה מייצגות את השקפותיהם במידה מועטה או כלל לא, 29% במידה בינונית ו-23% במידה רבה או רבה מאוד. גיוס חרדים ושוויון בנטל (28%) ויוקר המחיה (28%) הם שני הנושאים שהמשיבים ציינו בשיעור הגבוה ביותר כמשמעותיים להחלטת ההצבעה שלהם. אחריהם נמצאים יחסי דת ומדינה (19%) והמדיניות הביטחונית (17%). סדר העדיפויות משתנה בין קבוצות הגיל: בקרב בני 35–44 יוקר המחיה בולט במיוחד (45%), בעוד שבקרב בני 65 ומעלה בולט גיוס החרדים ושוויון בנטל (42%). בסקר ניכר פער גם בתוך קבוצת המשיבים הליברלים: בקרב המגדירים את עצמם ליברלים מאוד, 26% בוחרים בדמוקרטים, לעומת 13% בקרב המגדירים את עצמם ליברלים במידה מסוימת. כמו כן, 64% מהליברלים מאוד השיבו שפעולות הממשלה ביחס לרפורמה במערכת המשפט כלל אינן מייצגות את השקפותיהם, לעומת 44% מהליברלים במידה מסוימת. מבין המשיבים שציינו כי הצביעו ליש עתיד בבחירות 2022, 42% בוחרים כעת ב״ישר!״ ו־26% ב״ביחד״, בתרחיש שהוצג בשאלון. גם בקרב המשיבים שהצביעו למחנה הממלכתי ב־2022, ״ישר!״ היא הבחירה הבולטת, עם 56%. הסקר נערך על ידי מכון המחקר והסקרים של דיאלוג, הפועלת בתחום יותר מ-20 שנה ומתמחה במחקרי דעת קהל, ניתוח נתונים ובניית מדגמים ומתודולוגיות מחקר. הסקר התקים ב-23-22 בספטמבר באמצעות הפאנל האינטרנטי של דיאלוג, מקבוצת אמנת פרו, בקרב 500 משיבים בני 18 ומעלה שהגדירו את עצמם ליברלים. מתוכם, 56% הגדירו את עצמם ליברלים מאוד ו־44% ליברלים במידה מסוימת. נועם גרוס, בן 25 מניר עם, עובד בחינוך, מתכוון להצביע לנפתלי בנט. הוא מגדיר את עצמו ימני וליברלי, ואומר כי אהב את תפקודו של יו"ר ביחד כראש הממשלה. "אני חושב שמצד אחד צריך מישהו שבאמת יבוא לעשות תיקון בעם, שבא לעבוד, ומצד שני ימני. אני אלך לישון בשקט אם הוא יהיה ראש ממשלה, מהבחינה הזו". גרוס עשה לדבריו כ-600 ימי מילואים בצנחנים בעזה, בלבנון ובסוריה. דווקא מהמקום הזה, סוגיית גיוס החרדים היא מבחינתו אחת המשמעותיות ביותר. "החרדים חייבים להתגייס", הוא אומר, אך מדגיש כי מבחינתו הליברליות מחייבת גם לאפשר להם לשמור על אורח חייהם. "חייבות להיות להם מסגרות מתאימות בתוך הצבא, כדי לתת להם תירוץ לא להתגייס. אם האמונה שלהם היא לא לשרת יחד עם נשים - אנחנו צריכים ליצור להם מסגרות מתאימות כדי שיוכלו לשרת".

ניסיון חטיפת הישראלים בטיסת פליי דובאי לא אמור להשפיע על יחסי ירושלים-ריאד. היעד של המטוס לא היה סעודיה וככל הידוע, המחבל לא רצה לרסק את המטוס על אדמת הממלכה. הוא למעשה ניסה להשתלט על המטוס רק מעל ירדן. על טיב היחסים בין המדינות ניתן ללמוד מכך שלאורך כל האירוע - המוסד עמד בקשר שוטף עם הסעודים. by Taboola Promoted Links אולי יעניין אותך גם כפר אז״ר: דירת 5 חדרים תימכר ב־4,155,000 ש״חroofmagazine פחות משבועיים אחרי שקראו להאט: OpenAI ואנת'רופיק חושפות את הדור הבאדיגיטל מה כולם מדברים על האזור שבין הים לעמק חפר?24 News כשישראל ניסתה למתוח את הגבול - והסעודים נעמדו על הרגליים האחוריותהסעודים מילאו תפקיד חשוב בליווי מטוס פליי דובאי ובקליטתו בשדה התעופה. על פי הנוסעים, הם זכו לטיפול רפואי ואוכל. מאחורי הקלעים, המוסד היה בקשר שוטף עם גורמים בריאד - אבל מתיחת הגבול הייתה בשאיפה להנחית מטוס של חיל האוויר לחילוץ הישראלים. המטרה: לא לצייר מצב של נורמליזציה בין הצדדים איתמר אייכנר|21:41 37 תגובות תגיות ניסיון הפיגוע בטיסת פליי דובאי פליי דובאי סעודיה ניסיון חטיפת הישראלים בטיסת פליי דובאי לא אמור להשפיע על יחסי ירושלים-ריאד. היעד של המטוס לא היה סעודיה וככל הידוע, המחבל לא רצה לרסק את המטוס על אדמת הממלכה. הוא למעשה ניסה להשתלט על המטוס רק מעל ירדן. על טיב היחסים בין המדינות ניתן ללמוד מכך שלאורך כל האירוע - המוסד עמד בקשר שוטף עם הסעודים. גלריה הסעודים מילאו תפקיד חשוב וחיובי בליווי המטוס ובקליטתו בשדה התעופה שלהם. הם העניקו יחס חיובי מאוד לנוסעים הישראלים ודאגו להם לאוכל ולטיפול רפואי. הנוסעים העידו כי היחס אליהם היה נפלא - וזה דבר חשוב שאין לראות כמובן מאליו. עם זאת, הסעודים סירבו בתוקף לאפשר למטוסי הרקולס של חיל האוויר לנחות בסעודיה כדי לחלץ את הישראלים. זה כבר היה יותר מדי בשבילם והיה נתפס כמהלך של נורמליזציה בעת הזאת. אבל מאחורי הקלעים, המוסד כמעט והצליח לשכנע אותם לאפשר למטוס ישראלי לבן ללא זיהוי לנחות בטאבוק. בסופו של דבר המטוס הזה לא נדרש, לאחר שכל הנוסעים השתכנעו לעלות על טיסת החילוץ של פליי דובאי. בכיר ישראלי אמר כי שליחת מטוס ישראלי, שלבטח היה מצולם, זה יותר מדי בשביל סעודיה. "הדבר גם מעיד שבסעודיה, או לפחות דעת הקהל, עדיין לא מוכנים לנוכחות או חיבור גלוי לישראל. הממלכה נהנית עכשיו מחיבור ביטחוני בדמות 'פילגש' ובכך לא משלמת שום מחיר ורק מרוויחה. ישראל אם תהיה חכמה תדע לנצל ולהרוויח גם רווח מדיני מהחיבור הביטחוני". לאורך כל התקופה מאז 7 באוקטובר, סעודיה מאפשרת למטוסי פליי דובאי לטוס מעליה בדרכם לישראל ומישראל למפרץ. בכיר ישראלי אמר שהאירוע כבר חיזק את היחסים, בכך שאפשרו למטוס עם 180 ישראלים לנחות שם - וזו נקודת זכות שהסעודים טיפלו יפה בנוסעים הישראלים. מעבר לזה, היחסים בין המדינות תלויים בהמשך הסכסוך מול איראן. רק לאחרונה ביקשו הסעודים מישראל, דרך פיקוד המרכז של ארה"ב, עזרה מודיעינית בקרב שלהם נגד החות'ים - וככל הנראה ישראל לא השיבה פניהם ריקם - זאת על אף המתיחות שהייתה ביחסים, כתוצאה מחתימה על ברית "מכה" הכוללת את טורקיה ופקיסטן.

הפרק האחרון בטרגדיה של הסטודנטית הגרמנייה שבאה לישראל ועברה שנים מסויטות, נחתם אחרי שהלכה לעולמה. בית הדין המיוחד למניעת הטרדה מינית באוניברסיטה העברית דחה את ערעורו של פרופ' קארים אלכסנדר אדיפרסיטו, שהורשע בעבירות של הטרדה מינית כלפי דוקטורנטית שאותה הנחה, יוהאנה קריסטינה שטיינמאייר, ובהן מעשים מגונים והתייחסויות מיניות חוזרות ונשנות. כך עלה מההחלטה שפורסמה היום (ד') האוניברסיטה, וחשפה סיפור קשה וטרגי - שכן המתלוננת מתה בטרם הושלם ההליך. בעקבות דחיית הערעור נותרו על כנם הן ההרשעה והן העונש שנגזר על פרופ' אדיפרסיטו, גם הוא גרמני, בן 38, שמאז עזב את ישראל ולפי ויקיפדיה מכהן בתפקידים בכירים במוסדות אקדמיים בצרפת. בית הדין לערעורים אף קבע כי העונש הכספי שהוטל עליו – פיצוי בגובה שתי משכורות ברוטו – הוא "עונש מקל יחסית לחומרת המעשים והעבירות". הערעור נדון בפני הרכב בראשות עו"ד טליה ששון, ולצדה פרופ' לילי אנגליסטר ועו"ד יואב הראבן. השניים הצטרפו לפסק דינה של ששון ללא הסתייגות. שטיינמאייר, שהייתה בת 21 בשנת 2018 כשהתקבלה ללימודי הדוקטורט אצל הפרופסור, הלכה לעולמה לאחר שמסרה את עדותה אך לפני שההליך הסתיים. בית הדין הדגיש כי אין בידיו מידע על קשר כלשהו בין מותה לבין הפרשה. "יוהאנה הייתה אישה מלאת אור, מבריקה וסקרנית. אהבתה ודאגתה לחבריה הייתה בלתי נדלית, וחסרונה מורגש בכל יום שעובר", ביקשו חבריה למסור. "התנגדתי בהתחלה, ובסופו של דבר נכנעתי"שטיינמאייר הגישה בנובמבר 2023 תלונה לנציבה נגד הטרדה מינית באוניברסיטה, בגין המעשים שהתרחשו בין 2021 ל-2023. בית הדין המשמעתי קבע כי בין המרצה לדוקטורנטית התקיימו יחסי מרות ופערי כוחות ניכרים. בין היתר נקבע כי במהלך נסיעות משותפות לפריז התפתחה ביניהם קרבה פיזית וכי המערער ביקש להפוך את היחסים לרומנטיים – בקשה שהמתלוננת דחתה. עוד נקבע כי במסגרת יחסי המרות השניים גם חלקו מיטה עשרות פעמים, וכי המערער עצמו אישר שהמתלוננת הייתה נתונה למרותו. "במשך הרבה מאוד זמן זה היה הרבה יותר קרוב ממה שהיה צריך להיות אי פעם עבור סטודנט לדוקטורט ויועץ, בהחלט", מצוטטת בהחלטה בערעור שטיינמאייר כחלק מעדותה. "משהו שלא יזמתי בשום שלב. בסופו של דבר נתתי לזה לקרות. אבל בכל שלב של הסלמה, אני לא זו שהתחלתי את זה. ברוב השלבים הללו, לפחות, אם לא כולם, התנגדתי בהתחלה, בדרך כלל בצורה מפורשת. ובסופו של דבר נכנעתי לרבים מהם, במיוחד לאלה שיכולתי לתרץ כמשהו שהוא קצת הגיוני בין חברים קרובים. "יכולתי לחיות עם הסיפור שהיינו חברים קרובים. לא יכולתי לחיות עם הסיפור שזה משהו רומנטי. אז עד אז, עד לנקודה שבה זה כבר לא היה מוצדק בתור חברים, בסופו של דבר נכנעתי לכל זה. בנקודה שבה זה חצה את הגבול הזה במפורש, שבו הוא חצה במפורש, בבקשה בעל פה, את הגב גבול הזה, אמרתי לא. זה הפך למריבות על גבי מריבות". בערעור טען הפרופסור, בין היתר, לטעויות בקביעת העובדות, לתרגומים שגויים של התכתבויות ולכך שראיות ועדויות התומכות בגרסתו לא קיבלו משקל ראוי. בית הדין לערעורים דחה את הטענות וקבע כי הערכאה הראשונה ניתחה לעומק את העדויות והראיות וכי לא נגרם למערער עיוות דין. ביחס להתכתבויות נקבע כי "אין בפנינו ראיה בכתב שיש בה כדי לסתור באופן מהותי את עדות המתלוננת". ששון דחתה גם את הניסיון להגיש בשלב הערעור תצהירים וראיות נוספים, וקבעה כי "הליך הערעור אינו הזדמנות חוזרת לשיפוץ מצבו הראייתי של המערער". היא ציינה כי מותה של יוהאנה שטיינמאייר אף מונע ממנה להשיב לטענות חדשות שיועלו בשלב זה. בפסק הדין הודגש כי האחריות למערכת היחסים מוטלת על המרצה: "למערער, בהיותו הדמות החזקה, המנחה האקדמי והדמות המובילה במערכת היחסים הבלתי בריאה והמזיקה למתלוננת – אחריות מלאה בגינם". עוד קבעה ששון כי גם ללא המחלוקת בדבר כוונותיו הרומנטיות, המעשים עצמם הצדיקו את ההרשעה. בסיכום מתחה ששון ביקורת גם על אופן ניהול הערעור וקבעה כי אדיפרסיטו העמיס על בית הדין "בקשות ודרישות רבות ונשנות", שחלקן נחזו בעיניה ל"הליכי סרק שתכליתם להקשות על בית הדין את מלאכתו". היא הותירה את פסק הדין על כנו. את פסק הדין חתמה בהתייחסות לשטיינמאייר: "פרשה זאת הסבה למתלוננת צער עמוק", כתבה, והוסיפה כי היא מביעה צער על מותה בטרם עת: "יהי זכרה ברוך". בינתיים, נראה שמהפרופסור המטריד לא נמנעה התקדמות בקריירה. לפי עמוד הוויקיפדיה שלו, אדיפרסיטו הוא חוקר מתמטיקה באוניברסיטת סורבון ובמרכז הלאומי הצרפתי למחקר מדעי (CNRS). לפני המקרה, בשנת 2015 הוענק לו הפרס האירופי לקומבינטוריקה על עבודתו בגיאומטריה בדידה, ובפרט על מחקריו במרחבי המימוש של פוליטופים. דנה וקנין גנאל, יו"ר ארגון מו"ח (הסגל האקדמי הלא-בכיר באוניברסיטה העברית) שבו הייתה יוהאנה חברה כמתרגלת באוניברסיטה, מסר: "הארגון מצר על העונש המקל שנגזר על המנחה לדוקטורט קארים אדיפרסיטו שהטריד מינית את הדוקטורנטית שלו וחברת הארגון יוהנה קריסטינה שטינמאייר, זכרה לברכה, תוך ניצול המרות שלו כלפיה והתלות הכלכלית והמקצועית שלה בו. אנחנו מוסרים את תנחומינו למשפחתה וחבריה וקוראים לכל חברי הסגל בעברית לפנות אלינו במקרה כזה".

לפני שהבינו בישראל שהמצב בטיסת האימה מדובאי לתל אביב בשליטה, נערכו בדרגים הגבוהים לשורת אפשרויות - כולן נוראיות ובעלות השלכות קשות. במהלך רגעי חוסר הוודאות סביב גורל טיסת דובאי FZ 1073 לישראל, שעליה 174 נוסעים ובהם 27 ילדים, רובם ישראלים, התכוננו בדרג הצבאי לכמה תרחישי אסון - מהתרסקות ביעדים שונים אפשריים, דרך היתכנות להפלת המטוס - ועד לחטיפתו עם הנוסעים. האפשרות הראשונה שאליה נערכו בישראל, שעות לפני שטיסת החילוץ של פליי דובאי נחתה בנתב"ג והנוסעים פצחו בשירה, הייתה שהמטוס יתרסק בשטח המדינה. על כן, מטוסי קרב של חיל האוויר הוזנקו במהירות לכיוון ירדן, מתוך הבנה שבמקרה הצורך יהיה עליהם להפיל את המטוס, כדי למנוע התרסקות כמו ב"אסון התאומים" בניו יורק ב-11 בספטמבר 2001. סביב אפשרות זו העריך גורם ישראלי כי "הטייס המחבל תכנן להתרסק בישראל, וחיפש סמל - אבל הוא לא היה מצליח כי היו מיירטים אותו בדרך". האפשרות השנייה שאליה נערכו הייתה שהמטוס יתרסק בשטח ירדן או בסעודיה. במקרה שכזה ייתכן שהיה צורך להפעיל את לוחמי יחידת שלדג - יחידת העילית של חיל האוויר - שלפי דיווחים זרים פעלו באפריל 2026 במהלך פעולות החילוץ של שני אנשי צוות האוויר אמריקנים, לאחר שמטוסם, מסוג F-15E סטרייק איגל, התרסק על אדמת איראן. אפשרות שלישית שנלקחה בחשבון הייתה שהמטוס ייחטף על יושביו לצורכי מיקוח, ולשם כך נערכו גם בימ"מ, היחידה הלאומית של ישראל ללוחמה בטרור ולחילוץ בני ערובה. עוד לפני ההתייעצות עם ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון ישראל כ"ץ, בצה"ל קיימו הערכת מצב שכללה את הרמטכ"ל רב-אלוף אייל זמיר, ראש אגף המבצעים בצה"ל (אמ"ץ) אלוף איציק כהן, וראש אגף המודיעין (אמ"ן) אלוף שלומי בינדר. בהערכת המצב עלו שלל התרחשויות - כולל היערכות למקרה פח"ע שעלול להתגלגל ולהימשך שעות. בנוסף, הוחלט כאמור על הקפצת שני מטוסי קרב שיוכלו לתת מענה לכל תרחיש באוויר שעליו יסוכם בהתייעצויות הביטחוניות. למרבה המזל אף אחד מהתרחישים הללו לא התממש בפועל בסופו של דבר, בזכות ארבעה נוסעים ישראלים שגילו גבורה והשתלטו על המצב כשחייהם בסכנה, הטייס שסייע בפתיחת התא למרות שנדקר, ויחד עם שני טייסים זרים שנכחו על הטיסה והצליחו לייצב את המטוס ולהנחיתו בסעודיה. האימה החלה סמוך לשעה 8:21 בבוקר, כשטייס המשנה מעומאן דקר את הקברניט ההודי וניסה לפי החשד לרסק את המטוס. כאמור, ההערכה בשלב זה היא שמדובר באירוע טרור, כשגם שר הביטחון ישראל כ"ץ כבר האשים שמדובר ב"ניסיון פיגוע ג'יהאדיסטי". החקירה כעת מנוהלת על ידי המוסד, שנמצא בקשר עם הגורמים המקבילים בסעודיה. בשל היחסים הטובים בין ארגוני הביון של שתי המדינות, ההבנה היא כי הם יזכו לשיתוף פעולה מלא בכל הליך. מלבד זאת, אנשי השב"כ שמעורבים גם הם בחקירה, צפויים לתחקר את הנוסעים ובעיקר את הארבעה שנטרלו את המחבל. זאת לצד שילוב של גופי המודיעין באגף המודיעין בצה"ל. על אף האירוע הביטחוני החריג והקיצוני שהתרחש, יצוין כי גם אחריו כבר המריאו טיסות של פליי דובאי מהאמירויות לישראל, כשגם טיסת החילוץ בוצעה על ידי החברה, מאחר שהסעודים סירבו שמטוסים ישראלים ינחתו על אדמתה. מימין מחקירה ראשונית של האירוע מסתמן שטייס המשנה דקר את הטייס באמצעות גרזן חירום שנמצא בתא הטייס ונועד לשבירת החלונות של המטוס. במקביל נשללה הערכה שהושמעה שלפיה טייס המשנה הצליח לעלות לטיסה עם גרזן, משום שכל אנשי צוות האוויר עוברים בדיקות ביטחוניות קפדניות טרם עלייתם על המטוס. אחת האפשרויות שנבדקות היא שטייס המשנה העומאני הופעל על ידי איראן, אם כי בשלב זה אין שום הוכחה לכך.