Flaxi

שיר מעולה אחי תודה על הפרסום

אחלה אפוקליפה תותחים ! תודה על הפרסום

אחלה סרטון הסברים מצויינים אהבתי ! תודה על הפרסום

לא חושב שזה ילך לךמקום כזה אבל אחלה סרטון !

אחלה כתבה אחוי מעניין ממש ! תודה על הפרסום

כתבה מעניינת אחלה תוכן ! תודה על הפרסום

אתה מבין מה זה הבינה מלאכותית הזאת בסוף כולם יפלו

מה חדש כבר ניסיון שלישי עליו לא ?

בכל מקום ובכל שעה הפשע חוגג יותר מתמיד

פסיכופתים על כל הראש פשוט לא יאמן

אנחנו עם שלל גיבורי על ! תודה על הפרסום

הכל פשע הכל בלאגן לאיפה עוד נדרדר

מעולה ! , מת על המנות האלה ! תודה על הפרסום

סופר מגרה מכיר את המתכון הזה הוא מעולה ! תודה על הפרסום

נשמע טוב המראה פחות חחח תודה על הפרסום

אין כמו איזה קובה טוב למרות שאני אוהב את הסלק !

מתכון מטורף נראה טעים מאוד ! תודה על הפרסום

מקצוען אמיתי עושה לנו עבודת קודש !

למצפה מיכל מגיעים בנסיעה קלה בכביש הבקעה, דרך הכניסה למושב תומר, ומשם פנימה לתוך השטח ההררי של שיפולי שומרון. אנחנו עומדים לפגוש את אליאב ושרה ליבי. אנחנו נכנסים למפגש בידיעה ברורה שאליאב מופיע ברשימת האנשים שיש עליהם סנקציות בינלאומיות. באנו באמת להקשיב, לא להוכיח. יש פער גדול מאוד בין המפגש ובין המטען שכל אחד מאיתנו מביא לסיפור הזה. העמידה בכניסה לחווה מזכה אותנו בתצפית לעבר הירדן המזרחי ולדרום בקעת הירדן בואכה יריחו. ארץ צחיחה משובצת מקטעים ירוקים של עצי תמר, המשגשגים כאן בצד היהודי ובצד הפלסטיני. אליאב עסוק. אנשי בטחון בכירים בגזרה ומחוצה לה נמצאים איתו בקשר אינטנסיבי. השטח הזה, שנראה מבחוץ פסטורלי, מתוח עד הקצה. הטרור הפלסטיני מחכה לרגע של רפיון, וניסיונות הפיגועים מחייבים את הצבא ואת תושבי החוות לשמור על עירנות יומם ולילה. גם רכז הביטחון של המושב תומר הסמוך נמצא בקשר צמוד לאליאב. מושב תומר, במקורו, הוא מושב עובדים של תנועת המושבים. חקלאים מקצוענים שלא מכירים את השפה האמונית שצמחה בהרי השומרון מוצאים עצמם שותפים למפעל ההתיישבות היהודי שמחבר בין ההר לבקעה. "לא ארץ קטנה וחנוקה, אלא ארץ רחבה ומשוחררת" אליאב ושרה אשתו מקבלים אותנו במאור פנים ובלב חפץ, שמחים לכל מי שיכול לראות בעיניים את התהליך שעבורם הוא לא פחות מפלא. אליאב רואה בעצמו חלק מתהליך ארוך של ההתיישבות הציונית, ולרגע לא רוצה לגדוע את הקשר והנאמנות למדינה. משימת חייו היא לחבר בין יישובי גב ההר אל הבקעה, ולייצר את רצף ההתיישבות ממערב למזרח - עד לחיבור טבעי ובטוח של כל המרחב. "אני לא מחפש ריבונות", אומר אליאב. "המדינה תגיע אחרי המחרשה שתגיע אחרי השביל. צריך סבלנות אבל ככה מייצרים מציאות. חלוצים הולכים קדימה, ואנחנו חלוצים שפועלים בידיעה ברורה של שירות את טובת האומה. המִמסד יגיע תמיד אחר כך". אליאב מצביע לעבר המעיינות הסמוכים: "אם אנחנו לא נהיה כאן הערבים ייבשו אותם. הם מתפרסים על כל המרחב בצורה שיטתית, בתוכנית פיאד שמזדחלת מתחת לאף של המנהל האזרחי, שלא עושה דבר. הנוכחות שלנו לכל אורך הדרך שינתה את המציאות". השפה שלו מעשית, טבולה בתמונה תנ"כית וספוגה באמונה יוקדת של תנועת שיבה של עם לארץ. "לא ארץ קטנה וחנוקה אלא ארץ רחבה ומשוחררת. החלוקה שנכפתה עלינו בהסכם אוסלו מוכרחה להיעלם מן העולם. אין שום הבדל בין שטחי A לשטחי C. השיבה לעבודת האדמה, למרעה ולמזרע, היא החיבור הטבעי והמקורי של שיבת עם לארץ". אליאב רואה מול העיניים שטח של יותר ממיליון דונמים שמחכה לגאולה: "זה כל כך מעשי וכל כך קרוב. רק החלטת ממשלה מונעת כרגע את הדבר". בשביל אליאב ושרה, ארץ ישראל היא לא כלי: "האמת היא שאנחנו הבעלים של האדמה הזו, היהודים. כל עוד לא נכיר ונממש וניישם – לא יהיה שלום בעולם. ממש חזון הנביאים. אם אנחנו באמת רוצים לממש את הייעוד שלנו והתיקון, ושיהיה השפע של אחרית הימים, יש דרך אחת יחידה. כל עוד לא מממשים את זה רק יהודים, באופן בלעדי, לא תהיה גאולה בעולם. יהיו חריקות, יהיה חוסר". ומה הוא אומר על הטרור היהודי ששומעים עליו יום-יום? השאלה הזו מקוממת אותו. היא משקפת, להבנתו, חוסר הבנה קיצוני של החיים בשטח. הוא חי בשטח מלחמה אקטיבי. אין ספור פיגועים ומעשי טרור אכזריים מצד הפלסטיני. הוא לא אומר שאין שוליים של נוער שחוטא, אבל דורש לפני הדיון הזה להבין איך נראים חיים בשטח מלחמה. כן, הוא בוחר להיות בחזית הלא שקטה הזו. כן, הוא נמצא במתח ביטחוני יום יומי 24/7 וכן, אם הוא לא יעמוד על המשמר "הערבים ישחטו את כל מי שרק יוכלו". אז הוא בשליחות ובמלחמה ותוך כדי כך מצליח להוביל את המאבק. אז יש טרור יהודי? אני מתעקש איתו. "כן, זה קיים, בשוליים ובחוסר אחריות" הוא אומר. "יש נוער שנשאר לבד, ובאירועי חיכוך אין מי שמרגיע. אני עובד הרבה עם הנוער על דרכי התגובה במצבי חיכוך מול התגרויות של ערבים שבאים לעצור את ההתיישבות. רק דיוק בעשייה ושיתוף עם מערכת הביטחון יחזקו את מעשה ההתיישבות". בשיחה עם שרה ואליאב נוכח־נפקד בנם דוד, שנהרג בעזה בעת שעבד עם צה"ל בכלי הנדסי כבד של אביו. דוד היה יד ימינו של אליאב. הוא נולד בזמן ששרה והוא עוד נדדו במגורים באוהלים, באוטובוס, במערה ובכל מיני נקודות יישוב. דוד היה שם תמיד: רואה, סופג והופך לחלק מהכוח. מינקות ידע שימשיך בתנועת ההיאחזות בקרקע. בשלב מסוים הצטרף דוד לחוות שהקים אח של אליאב, הראל ("קוקו"), שותפו של אליאב בעסק של ציוד הנדסי. בזמן המלחמה ביקש דוד לעבוד באופן קבוע בכלי כבד להריסת בתים ותשתיות טרור בעזה. אליאב קנה לו את הכלי ההנדסי, ודוד עבד לצידם של לוחמי הצמ"ה (ציוד מכני הנדסי) שפעלו עם החטיבות הלוחמות. בפעילות הזו מצא דוד את מותו, בגיל 19. "אישה ערה כל הלילה כדי שלא ישרפו לה את הבית עם מתוך הספר "בדרך האבות" מצפה מיכל מגיעים בנסיעה קלה בכביש הבקעה, דרך הכניסה למושב תומר, ומשם פנימה לתוך השטח ההררי של שיפולי שומרון. אנחנו עומדים לפגוש את אליאב ושרה ליבי. אנחנו נכנסים למפגש בידיעה ברורה שאליאב מופיע ברשימת האנשים שיש עליהם סנקציות בינלאומיות. באנו באמת להקשיב, לא להוכיח. יש פער גדול מאוד בין המפגש ובין המטען שכל אחד מאיתנו מביא לסיפור הזה. העמידה בכניסה לחווה מזכה אותנו בתצפית לעבר הירדן המזרחי ולדרום בקעת הירדן בואכה יריחו. ארץ צחיחה משובצת מקטעים ירוקים של עצי תמר, המשגשגים כאן בצד היהודי ובצד הפלסטיני. אליאב עסוק. אנשי בטחון בכירים בגזרה ומחוצה לה נמצאים איתו בקשר אינטנסיבי. השטח הזה, שנראה מבחוץ פסטורלי, מתוח עד הקצה. הטרור הפלסטיני מחכה לרגע של רפיון, וניסיונות הפיגועים מחייבים את הצבא ואת תושבי החוות לשמור על עירנות יומם ולילה. גם רכז הביטחון של המושב תומר הסמוך נמצא בקשר צמוד לאליאב. מושב תומר, במקורו, הוא מושב עובדים של תנועת המושבים. חקלאים מקצוענים שלא מכירים את השפה האמונית שצמחה בהרי השומרון מוצאים עצמם שותפים למפעל ההתיישבות היהודי שמחבר בין ההר לבקעה. "לא ארץ קטנה וחנוקה, אלא ארץ רחבה ומשוחררת"אליאב ושרה אשתו מקבלים אותנו במאור פנים ובלב חפץ, שמחים לכל מי שיכול לראות בעיניים את התהליך שעבורם הוא לא פחות מפלא. אליאב רואה בעצמו חלק מתהליך ארוך של ההתיישבות הציונית, ולרגע לא רוצה לגדוע את הקשר והנאמנות למדינה. משימת חייו היא לחבר בין יישובי גב ההר אל הבקעה, ולייצר את רצף ההתיישבות ממערב למזרח - עד לחיבור טבעי ובטוח של כל המרחב. גלריה "הערבים ישחטו את כל מי שרק יוכלו". אליאב ושרה ליבי עם הרב בני לאו (צילום: עידן גליקזליג) "אני לא מחפש ריבונות", אומר אליאב. "המדינה תגיע אחרי המחרשה שתגיע אחרי השביל. צריך סבלנות אבל ככה מייצרים מציאות. חלוצים הולכים קדימה, ואנחנו חלוצים שפועלים בידיעה ברורה של שירות את טובת האומה. המִמסד יגיע תמיד אחר כך". אליאב מצביע לעבר המעיינות הסמוכים: "אם אנחנו לא נהיה כאן הערבים ייבשו אותם. הם מתפרסים על כל המרחב בצורה שיטתית, בתוכנית פיאד שמזדחלת מתחת לאף של המנהל האזרחי, שלא עושה דבר. הנוכחות שלנו לכל אורך הדרך שינתה את המציאות". השפה שלו מעשית, טבולה בתמונה תנ"כית וספוגה באמונה יוקדת של תנועת שיבה של עם לארץ. "לא ארץ קטנה וחנוקה אלא ארץ רחבה ומשוחררת. החלוקה שנכפתה עלינו בהסכם אוסלו מוכרחה להיעלם מן העולם. אין שום הבדל בין שטחי A לשטחי C. השיבה לעבודת האדמה, למרעה ולמזרע, היא החיבור הטבעי והמקורי של שיבת עם לארץ". אליאב רואה מול העיניים שטח של יותר ממיליון דונמים שמחכה לגאולה: "זה כל כך מעשי וכל כך קרוב. רק החלטת ממשלה מונעת כרגע את הדבר". בשביל אליאב ושרה, ארץ ישראל היא לא כלי: "האמת היא שאנחנו הבעלים של האדמה הזו, היהודים. כל עוד לא נכיר ונממש וניישם – לא יהיה שלום בעולם. ממש חזון הנביאים. אם אנחנו באמת רוצים לממש את הייעוד שלנו והתיקון, ושיהיה השפע של אחרית הימים, יש דרך אחת יחידה. כל עוד לא מממשים את זה רק יהודים, באופן בלעדי, לא תהיה גאולה בעולם. יהיו חריקות, יהיה חוסר". ומה הוא אומר על הטרור היהודי ששומעים עליו יום-יום? "בהספד אמרתי שלקחתי חלק בעקדה שלו". דוד ליבי ז"ל השאלה הזו מקוממת אותו. היא משקפת, להבנתו, חוסר הבנה קיצוני של החיים בשטח. הוא חי בשטח מלחמה אקטיבי. אין ספור פיגועים ומעשי טרור אכזריים מצד הפלסטיני. הוא לא אומר שאין שוליים של נוער שחוטא, אבל דורש לפני הדיון הזה להבין איך נראים חיים בשטח מלחמה. כן, הוא בוחר להיות בחזית הלא שקטה הזו. כן, הוא נמצא במתח ביטחוני יום יומי 24/7 וכן, אם הוא לא יעמוד על המשמר "הערבים ישחטו את כל מי שרק יוכלו". אז הוא בשליחות ובמלחמה ותוך כדי כך מצליח להוביל את המאבק. אז יש טרור יהודי? אני מתעקש איתו. "כן, זה קיים, בשוליים ובחוסר אחריות" הוא אומר. "יש נוער שנשאר לבד, ובאירועי חיכוך אין מי שמרגיע. אני עובד הרבה עם הנוער על דרכי התגובה במצבי חיכוך מול התגרויות של ערבים שבאים לעצור את ההתיישבות. רק דיוק בעשייה ושיתוף עם מערכת הביטחון יחזקו את מעשה ההתיישבות". הבן שנהרגבשיחה עם שרה ואליאב נוכח־נפקד בנם דוד, שנהרג בעזה בעת שעבד עם צה"ל בכלי הנדסי כבד של אביו. דוד היה יד ימינו של אליאב. הוא נולד בזמן ששרה והוא עוד נדדו במגורים באוהלים, באוטובוס, במערה ובכל מיני נקודות יישוב. דוד היה שם תמיד: רואה, סופג והופך לחלק מהכוח. מינקות ידע שימשיך בתנועת ההיאחזות בקרקע. אליאב ושרה מספרים על הבן שנהרג בשלב מסוים הצטרף דוד לחוות שהקים אח של אליאב, הראל ("קוקו"), שותפו של אליאב בעסק של ציוד הנדסי. בזמן המלחמה ביקש דוד לעבוד באופן קבוע בכלי כבד להריסת בתים ותשתיות טרור בעזה. אליאב קנה לו את הכלי ההנדסי, ודוד עבד לצידם של לוחמי הצמ"ה (ציוד מכני הנדסי) שפעלו עם החטיבות הלוחמות. בפעילות הזו מצא דוד את מותו, בגיל 19. "בהספד אמרתי שלקחתי חלק בעקדה שלו", אומר לנו אליאב. "קניתי לו את הכלי ההנדסי לבקשתו ולרצונו. קניתי לו את מזבח הפלדה שעליו הוא נעקד. אני לא עם רגשות אשמה על כך שאם הייתי פועל אחרת זה לא היה קורה. אני מאמין באמונה שלמה במי שמנהיג את עולמו ועושה בו כרצונו". לדבריו, "הרוג מלכות שנופל בלחימה הוא במדרגות הכי גבוהות שאפשר להגיע אליהן, בלי קשר להחלטה של אבא שלו. דוד הוא מתנה שהופקדה בידינו, וסיימה את סדר העבודה שלה פה בעולם הזה". "רעולי פנים שרפו את המסגד"המילים האחרונות של אליאב ליבי מלוות אותנו כשאנחנו עוברים לרכב הפלסטיני שמוביל אותנו להמשך המסע. הנסיעה מכביש הבקעה דרך הכבישים הפנימיים היא כמו נסיעה לארץ עזובה מחוץ למקום יישוב. המרחק האווירי לנקודה שאנו מחפשים הוא לא יותר מקילומטרים ספורים, אבל המעבר קשה. איש לא בודק אותנו בדרך. אין חסימה ואין הבדל בין שטחי B ו־C. הדרך ארוכה יחסית, פיתולים רבים, 45 דקות של כביש רעוע. אנחנו יוצאים מהמכונית הממוזגת ופוגשים את עאליה.

בצרפת שורר היום (שבת) שקט מתוח אחרי ימים של מהומות נרחבות בהפגנות שהחלו במחאת תלמידים על מצבה הרעוע של מערכת החינוך במדינה – הפגנות שהידרדרו במהירות לכאוס נרחב, עם הצתות, ונדליזם ואלימות קשה. עד כה היום לא דווח על עימותים משמעותיים חדשים, אבל ארגוני התלמידים שעומדים מאחורי המחאה וזוכים לגיבוי משמעותי מהשמאל הקיצוני בצרפת ומאיגודי עובדים קראו להמשך המחאה ולמעין "יום זעם" ביום שלישי הקרוב. עד כה לפי הדיווחים לפחות 5,000 נעצרו מאז יום שני, אם כי סביר להניח שרבים מאלו שנעצרו כבר שוחררו. מאות נפצעו במהומות: לפי הרשויות יותר מ-300 שוטרים ואנשי כוחות הביטחון נפצעו, לצד 65 אנשי צוותי הוראה – בהם 40 מנהלי בתי ספר – וכן 170 תלמידים. גם אתמול נמשכו המהומות, ולפי "לה מונד" בסך הכול נעצרו ביממה שעברה 1,747 בני אדם, לעומת 1,954 ביום חמישי – וכאמור יותר מ-5,000 בסך הכול מאז יום שני. גם אתמול נחסמו מאות בתי ספר במסגרת המחאה, והמוני תלמידים עברו בשל כך ללמידה מרחוק. שר הפנים לורן נונייז ציין שמתוך 735 מוסדות חינוך שסביבם אירעו הפגנות אתמול, "אלימות אורבנית" נרשמה סביב 158 מוסדות. לדבריו רובם הגדול של העצורים, כ-85%, הם קטינים, אך הוא הדגיש כי ייתכן מאוד שרבים כלל לא לומדים בבתי הספר שלידם אירעו ההתפרעויות. נונייז תיאר את המחאה הענקית כ"מפתיעה", ולדבריו לרשתות החברתיות הייתה תרומה גדולה לכך שהיא צמחה להיקפים כה גדולים – כמו גם סיוע ארגוני מצד מפלגת השמאל הקיצוני "צרפת בלתי-כנועה" (LFI) שבראשה עומד ז'אן-לוק מלנשון. מלנשון מתמודד בבחירות לנשיאות בשנה הבאה והביע תמיכה במחאה, אך הכחיש שאנשיו הם שעומדים מאחוריה, תיאר זאת כ"תיאוריות קונספירציה" והאשים שדווקא המשטרה וכוחות הביטחון עושים שימוש בכוח מופרז כלפי המפגינים כדי לדכא את המחאה. עם זאת, ממשלתו של הנשיא עמנואל מקרון טוענת שיש בידיה מידע מודיעיני המצביע על סיוע למחאה מצד "צרפת בלתי כנועה", ונונייז טען אמש שהסיוע הפוליטי "אפשר לתנועה לצבור מומנטום" – והזהיר כי "האלימות יצאה מכלל שליטה". במקביל, שר המשפטים ג'רלד דרמנה קרא להורים לקחת אחריות על ילדיהם, ודרש מהתביעה הצרפתית לחתור לדרישת "אחריות אזרחית" נגד הורים, "כדי שהם ישלמו" על תיקון הנזק שגרמו ילדיהם. ב"לה מונד" ציינו כי בכמה מחוזות בצרפת מדווחים כעת על נזקים נרחבים, בהיקפים של עשרות מיליוני אירו: באזור איל-דה-פראנס למשל, הכולל את פריז וסביבתה, מוערך היקף הנזק ב-7 מיליון אירו, ובאזור אוברן-רון-אלפ, בדרום-מזרח צרפת, הוא נאמד ב-25 עד 30 מיליון אירו. הסכום הזה כולל גם נזקים באזורים הסובבים את בתי הספר וגם נזקים שנגרמו לכלי רכב שהוצתו או הושחתו. בעיר נאנט שבמערב צרפת נגרם נזק רב לכניסה לתיכון על שם נלסון מנדלה שהוצתה, ורק שם עלות התיקונים מוערכת ב-2 מיליון אירו לפחות. ההפגנות, נזכיר, החלו בשבוע שעבר והשתלבו ביום שלישי האחרון בשביתה רחבה יותר במגזר הציבורי. הן הפכו למוקד של מתיחות פוליטית בצרפת בתקופה רגישה: בשנה הבאה ייערכו כאמור הבחירות לנשיאות, שבהן מנהיגת הימין הקיצוני מרין לה פן צפויה לפי הסקרים לנצח ולהביס בסיבוב השני והמכריע את מנהיג השמאל הקיצוני מלנשון. שלשום גם הציגה הממשלה את תקציב המדינה ל-2027, שכולל קיצוצים רבים בהוצאות כדי להקל את הלחץ על הקופה הציבורית – אם כי בכל הנוגע למערכת החינוך הוא כולל דווקא תוספת תקציבית. התלמידים מתלוננים על מחסור במורים, על מבנים רעועים ועל צפיפות בכיתות, אולם ההפגנות שלהם הפכו במהרה למהומות אלימות, כשבימין הצרפתי טוענים כעת כי רבים מהמתפרעים הם בני קהילות מהגרים. אתמול למשל, אחרי ששלשום תועדו מתפרעים רודפים אחרי שוטרת בפריז ובועטים בה כשנפלה לקרקע, אמר ז'ורדן ברדלה, סגנה של מנהיגת הימין הקיצוני מרין לה פן, כי הסרטון הזה "ממחיש למה הפכה צרפת אחרי עשרות שנים של מדיניות מקלה והגירה המונית". הוא הוסיף: "כמה זמן עוד נסבול את הברבריות הזאת? כמה זמן ניתן למדינה שלנו לשקוע מבלי להגיב?". התיעוד של השוטרת שהותקפה שלשום עורר זעם גדול בצרפת. שר הפנים נונייז אמר כי מדובר היה בשוטרת שעדיין הייתה בהליכי הכשרה וכי ההמון "רדף אחריה, השליך אותה לקרקע ותקף אותה". הוא הבטיח שהמשטרה "תאתר ותעמיד לדין" את התוקפים. אבל אתמול צצו תיעודים נוספים של תקיפת שוטרים, ובאחד מהם נראה המון תוקף שוטר שלא היה במדים בעיר בלפור. ב-BBC דיווחו כי אימתו את התיעודים שבהם נראה המון רודף אחרי השוטר, שנופל גם הוא לקרקע – ואז רודפיו מכים אותו בבעיטות ובאגרופים. בהמשך הודיעו הרשויות כי נער בן 17 נעצר בעקבות התקרית הזו בחשד לניסיון רצח. ב"לה פריזיאן" דווח היום על תקיפה קשה נוספת של שוטר אתמול, בעיר ליון: לפי הדיווח הוא הותקף באלימות בדרכו לעבודה, כשהיה בלבוש אזרחי וניסה לעצור התנהגות מבזה של נוסעים ברכבת החשמלית בעיר. בארגון שוטרים מקומי תיארו את המתקפה כ"חסרת תקדים" ומסרו כי הוא הותקף כשניסה "לעצור את התנהגותם התוקפנית וחסרת הנימוס של ארבעה אנשים שהטרידו נוסעים בדחיפות, ביריקות ובקללות". לפי הארגון השוטר "הוטח לקרקע וספג מכות חוזרות ונשנות, בעיקר בפניו ובאפו". השוטר פונה לבית חולים, ולפי הדיווחים החשודים בתקיפה הם בני 18 עד 20, אם כי לא צוין במפורש שהמתקפה הייתה חלק מגל המחאות. לא רק שוטרים היו על הכוונת: כאמור גם עשרות מורים נפצעו במהומות, בהם מנהלי בתי ספר רבים, ובתיעודים שהופצו נראים גם אזרחים שהיו על הכוונת של המתפרעים. באחד התיעודים שהפכו לוויראליים ברשתות החברתיות, וצולם לפי הדיווחים בעיר מרסיי, נראה אדם רעול פנים מרסס עם ספריי כלשהו נוזל דליק, שהוצת, על פניה של אישה שעמדה ברחוב. עוברי אורח נשמעים צורחים בבהלה.