Itamar

שם המשחק: סיפור ב-3 מילים הסבר קצר על חוקי המשחק: בונים סיפור קבוצתי מתמשך. כל משתמש בתורו חייב לכתוב בדיוק 3 מילים שממשיכות את המשפט של המשתמש הקודם. דוגמה קטנה למהלך המשחק: משתמש א': יוסי הלך לבד משתמש ב': בתוך היער האפל משתמש ג': ופתאום מצא שם הערות נוספות/פרסים (אם יש במימון השחקן ויעבור למנהל הפורום טרם הגשת הבקשה): אין להגיב פעמיים ברצף, חייבים לחכות שתהיה תגובה של משתמש אחר באמצע. אני אתחיל היו היה פעם

42

באתי רעב לנקודות

פרטי המשחק שם מלא: The Witcher 3: Wild Hunt ז'אנר: משחק תפקידים ועולם פתוח (Action RPG / Open World) פלטפורמות: PC, PlayStation 4, PlayStation 5, Xbox One, Xbox Series X/S, Nintendo Switch מפתח / יצרן: CD Projekt Red שנת יציאה: 2015 (עם שדרוג דור המשך בשנת 2022) על מה מדובר עלילה: המשחק מסכם את הטרילוגיה של גראלט מריביה (Geralt of Rivia), צייד מפלצות מוטנטי ומיומן ("וויצ'ר"). העלילה המרכזית עוקבת אחר מסעו הנואש למצוא את סירי (Ciri), בתו המאומצת, המבוקשת על ידי כוח על-טבעי אכזרי בשם "הציד הפראי" (Wild Hunt) בשל כוחותיה מנהלי-הזמן. הסיפור מתרחש על רקע מלחמה עקובת מדם בין אימפריית נילפגארד לממלכות הצפון. סגנון משחק: מדובר במשחק עולם פתוח ענק במבט מגוף שלישי. המשחק משלב חקירה חופשית, קרבות טקטיים בזמן אמת הדורשים שימוש בחרבות, שיקויים אלכימיים וסימני קסם בסיסיים, לצד מערכת דיאלוגים מסתעפת שבה לכל בחירה יש השלכות משמעותיות ארוכות טווח על העלילה ועל גורל הדמויות. סקירה מורחבת: חוויית השחקן 1. נרטיב וכתיבה: עומק שאין שני לו החוזקה הגדולה ביותר של המשחק טמונה ביכולת שלו להפוך כל משימה — קטנה כגדולה — לסיפור בעל משקל רגשי. אין "משימות זבל" (Fetch Quests): אפילו משימות צדדיות פשוטות לכאורה, כמו חקירת היעלמות של כפרי, מתפתחות לדרמות מורכבות עם תפניות מוסריות. שטחים אפורים: המשחק נמנע מבחירות דיכוטומיות של "טוב" מול "רע". רוב ההחלטות מציגות דילמות מורכבות שבהן השחקן נדרש לבחור ברעה הקטנה ביותר. קווי עלילה אגדיים: קו העלילה של "הברוקן ברון" (Bloody Baron) נחשב עד היום לאחד משיאי הכתיבה בתעשיית הגיימינג, בזכות טיפול רגיש ומורכב בנושאים כמו טראומה, אלימות וחרטה. 2. עולם המשחק והאווירה העולם של The Witcher 3 מרגיש חי, נושם ופועם: עיצוב מגוון: מהביצות המוזנחות של Velen, דרך הסמטאות הצפופות והפוליטיקה של Novigrad, ועד להרים המושלגים של איי Skellige. תחושת מקום אותנטית: הכפרים מיושבים בדמויות שמנהלות שגרת יום-לילה, והפסקול המשגע מבוסס על כלי נגינה עתיקים ושירה עממית שמכניסה את השחקן לאווירה מידית. 3. משחקיות ומכניקות מערכת הקרב: גראלט משתמש בשתי חרבות (פלדה לבני אדם, כסף למפלצות), משקאות אלכימיים, פצצות וסימני קסם (Signs). הקרב זורם ודורש תזמון, חמיקות ושימוש נכון ביכולות. ציד מפלצות: חקירת זירות פשע, קריאה באנציקלופדיה על חולשות היצור, הכנת שמנים מתאימים לחרב ויציאה לקרב מתוכנן. משחק המשנה - Gwent: משחק הקלפים הפנימי שהפך לתופעה ממכרת בפני עצמה, הדורשת חשיבה אסטרטגית ואיסוף קלפים ברחבי העולם. בשורה התחתונה The Witcher 3 הוא אינו רק משחק מעולה, אלא חוויה תרבותית. הוא חובת שיחקור לכל חובב ז'אנר התפקידים והעולם הפתוח, ומציב רף עליון לכתיבה ועומק במשחקי מחשב.

63810000

חג שמח לכולם IceStorm

לאטר ממלך הלאטר!

תחקיר נרחב של מגזין "אטלנטיק" האמריקני, עבאס כאמל נחת בחשאי בנתב"ג 11 ימים לפני הטבח ושהה בישראל 67 דקות בלבד: "הזהיר שחמאס נערך למתקפה גדולה וקרא לישראל לבצע הקלות כלכליות כדי למנוע הסלמה". לא נמסרו מועד או פרטים על אופי המתקפה ולא ברור עם מי נפגש. לפי הדיווח, מצרים המשיכה להתריע עד יומיים לפני הטבח - וגם נשיא איחוד האמירויות הזהיר את נתניהוynet|01:55 811 תגובות תגיות טבח 7 באוקטובר איחוד האמירויות הערביות מצרים המגזין "אטלנטיק" האמריקני דיווח הלילה (בין שישי לשבת) כי ראש המודיעין המצרי לשעבר עבאס כאמל הגיע בחשאי לישראל 11 ימים בלבד לפני טבח 7 באוקטובר, והזהיר כי חמאס נערך ככל הנראה למתקפה גדולה וכי הזמן למניעת הסלמה הולך ואוזל. יומיים אחרי הטבח, נזכיר, חשפה סמדר פרי ב-ynet, בהמשך לפרסום של סוכנות הידיעות AP על אזהרה מצרית, כי כאמל העביר מסר ללשכת ראש הממשלה בנימין נתניהו - שבו הזהיר מ"משהו חריג, מבצע אימתני" שעומד להתרחש מכיוון עזה. בלשכת ראש הממשלה הכחישו את הדברים. גלריה נתניהו ועבאס כאמל (צילום: אלכס קולומויסקי, AP) by Taboola Sponsored Links . כל המתכונים לחג במקום אחדTNUVA קל יותר להתאמן כשהגוף קל יותר. מה הBMI שלך?novo nordisk ?יודעים כמה ישראלים נופלים כל יום ביציאה מהמקלחתVentoofit לפי תחקיר נרחב שערך המגזין, שמבוסס על שיחות עם עשרות גורמים ישראלים, מצרים, ערבים, אמריקנים ואירופים, בצהריים של 26 בספטמבר 2023 נחת בנמל התעופה בן גוריון מטוס ססנה חכור שמקושר לשירותי המודיעין של מצרים. המטוס הוסע לאזור מבודד בנמל, המשמש בין היתר למשימות דיפלומטיות וביטחוניות רגישות. על סיפונו היה כאמל, אז אחד מאנשי הביטחון המשפיעים ביותר במזרח התיכון ומקורבו של נשיא מצרים עבד אל-פתאח א-סיסי. המטוס נשאר בישראל 67 דקות בלבד לפני שהמריא בחזרה לקהיר - מסלול שלפי "אטלנטיק" תועד ביומן הטיסות של רשות שדות התעופה ואומת גם באמצעות מערכות עצמאיות למעקב אחר טיסות. הפרסום אינו קובע עם מי נפגש כאמל בזמן הקצר שבו שהה בישראל, אולם לפי גורמים משבע מדינות ששוחחו עם המגזין, מטרת ביקורו הייתה להעביר התרעה דחופה בנוגע למצב ברצועת עזה. לפי אותם גורמים, כאמל מסר כי חמאס נראה כמי שמתארגן לקראת מתקפה גדולה, והמליץ לישראל להעניק לארגון הקלות כלכליות כדי לנסות למנוע עימות. גורם ישראלי לשעבר שתודרך לאחר מכן על הביקור תיאר את המסר של כאמל במילים: "עזה תתפוצץ לכם בפנים". עם זאת, ב"אטלנטיק" מדגישים כי ראש המודיעין המצרי לא מסר תאריך למתקפה, יעד מסוים או מידע על השיטה שבה חמאס צפוי לפעול - ולא הציג בפני ישראל תמונה של מתקפת החדירה רחבת ההיקף שבוצעה לבסוף ב-7 באוקטובר. ביקורו של כאמל בישראל היה חריג גם כשלעצמו. לפי "אטלנטיק", ביקוריו במדינה היו נדירים, ושתי הנסיעות האחרונות שלו לישראל שהיו ידועות קודם לכן התקיימו במאי ובאוגוסט 2021, לאחר מבצע "שומר החומות" באותה שנה. כאמל היה אז בין המתווכים שסייעו להשיג את הפסקת האש שסיימה את 11 ימי הלחימה. Ad א-סיסי. עצם העובדה ששלח את ראש המודיעין שלו לביקור של שעה בישראל, מעיד על חשיבות המידע (צילום: Chip Somodevilla/Getty Images) העיתוי של הביקור בולט במיוחד: כשעתיים לאחר נחיתת המטוס המצרי השתתף ראש הממשלה נתניהו בטקס לציון 50 שנה למלחמת יום הכיפורים בירושלים. בנאומו התייחס נתניהו להפתעה האסטרטגית של 1973, להתרעות המודיעיניות שלא זכו להתייחסות מספקת ולהנחות המוקדמות שהתבררו כשגויות, ואמר כי ישראל אינה מקלה ראש באיומים הנשקפים לה. לפי לוח הזמנים הפומבי שלו, נתניהו השתתף לאחר הטקס גם בתדרוך מסווג, ובהמשך אישרה ישראל חלק מהצעדים הכלכליים שנועדו להרגיע את המצב ברצועה. "אטלנטיק" אינו טוען כי נתניהו עצמו נפגש עם כאמל או קיבל ממנו את ההתרעה באופן ישיר. גורם ישראלי לשעבר ששוחח עם המגזין טען עם זאת כי עצם הגעתו של ראש המודיעין המצרי לביקור כה קצר וחריג הייתה צריכה להבהיר את מידת הדחיפות. לדבריו, "השליח היה המסר". לשכת ראש הממשלה הכחישה כאמור בימים שאחרי טבח 7 באוקטובר כי נתניהו קיבל התרעה ממצרים, במישרין או בעקיפין. ב"אטלנטיק" נכתב כי לשכות נתניהו וא-סיסי לא השיבו לפניות המגזין בנוגע לביקור החדש שנחשף. צחי הנגבי, שכיהן באותה תקופה כראש המטה לביטחון לאומי, אף אמר השבוע למגזין כי למיטב ידיעתו לא התקיים ביקור של כאמל ולא הועברה התרעה מצרית מסוג זה. "משהו מתבשל"לפי התחקיר, מרבית המודיעין שהתקבל בשבועות שקדמו ל-7 באוקטובר לא הצביע על מתקפת חדירה בהיקף חסר תקדים. ההערכות עסקו בעיקר באפשרות לחידוש ירי רקטות מעזה ובהתלקחות נוספת שתזלוג גם ליהודה ושומרון. ואולם, מקורות מודיעיניים שהיו בתוך הרצועה העבירו למצרים תמונה מדאיגה יותר, שהובילה את קהיר ואת איחוד האמירויות להתריע בפני ישראל כי ייתכן שחמאס מכין מהלך חריג בהרבה. גורם מצרי ששוחח עם "אטלנטיק" הסביר כי עצם העובדה שא-סיסי שלח את כאמל לישראל לביקור של כשעה מעידה, לדבריו, על חומרת המידע כפי שנתפס בקהיר. לפי התחקיר, הסימנים המדאיגים לא החלו רק בספטמבר: מתווך בינלאומי שפעל באזור סיפר כי עוד זמן רב לפני קיץ 2023 העבירו אנשי קשר דיווחים שלפיהם "משהו מתבשל" ברצועה. עם זאת, לדבריו, המידע היה מעורפל והאותות שהגיעו מעזה היו לעיתים מבלבלים, ולא הצביעו בבירור על אופי המהלך שחמאס תכנן. העימותים ליד הגדר ברצועה, ספטמבר 2023 באותה תקופה גברה מאוד המתיחות בגבול עזה. קטאר עיכבה העברות כספים ודלק ששימשו בין היתר לתשלום משכורות ברצועה, הפגנות אלימות התקיימו ליד הגדר, וישראל סגרה באמצע ספטמבר את מעבר ארז. בעקבות הסגירה, כ-18 אלף פועלים מעזה שהחזיקו בהיתרי עבודה לא יכלו להיכנס לישראל. ביום שבו הגיע כאמל לישראל דיווח האתר הערבי "ראי אל-יום" שיוצא לאור בלונדון, מפי מקורות פלסטיניים, כי חמאס הזהיר את מצרים שהמשך סגירת המעבר עלול להביא לפיצוץ ברצועה. אלא שבאותה תקופה תשומת הלב של ישראל הייתה מופנית במידה רבה לזירות אחרות: גורם אמריקני בכיר לשעבר שהיה מעורב בשיחות עם ממשלת ישראל אמר למגזין כי "נראה היה ברור שמסיבה כלשהי, הגדה המערבית הייתה בעדיפות מבחינתם", והוסיף כי בישראל היו משוכנעים שהמצב בעזה נמצא בשליטה. מתווכים ממצרים, קטאר והאו"ם פתחו אז במגעים אינטנסיביים להרגעת השטח. חמאס הציג דרישות שכללו בין היתר הגדלת מספר היתרי העבודה והשבת מנגנוני הסיוע הקטאריים, ובסוף ספטמבר הושגו הבנות שבמסגרתן נסוגו המפגינים מאזור הגדר וישראל פתחה מחדש את מעבר ארז. בדיעבד, טענו מתווכים ששוחחו עם המגזין, התברר שחמאס ניצל את המגעים להרגעה בזמן שהשלים את ההכנות למתקפה. מסמכים שנתפסו בהמשך ברצועה הצביעו על כך שהארגון תכנן במשך תקופה ארוכה מבצע רחב היקף, וב"אטלנטיק" מציינים כי אנליסטים ישראלים ואמריקנים העריכו באופן שגוי שחמאס אינו מעוניין בעימות צבאי. בין המסמכים שאותרו ברצועה לאחר פרוץ המלחמה היה גם מזכר מפורט מאוגוסט 2022, שלפי התחקיר נכתב ככל הנראה בכתב ידו של יחיא סינוואר. המסמך תיאר חלקים נרחבים מהתוכנית המבצעית שחמאס יישם בשנה שלאחר מכן. לפי "אטלנטיק", בעוד המתווכים עסקו ערב 7 באוקטובר בהיתרי עבודה, בדלק ובהקלות כלכליות בניסיון למנוע הסלמה - חמאס המשיך במקביל בהכנות למתקפה רחבת היקף. ההתרעות נמשכו עד 5 באוקטוברלפי התחקיר, ביקורו של כאמל לא היה ההתרעה האחרונה. מצרים המשיכה להעביר לישראל מסרים מדאיגים עד 5 באוקטובר - יומיים בלבד לפני הטבח. גם ההתרעה הזאת לא כללה תאריך מדויק או פירוט על שיטת הפעולה, אך לפי גורמים אמריקנים, מצרים וישראלים היא העבירה תחושת דחיפות בנוגע לאפשרות של מתקפה. מצרים שיתפה את הערכותיה גם עם מדינות אחרות באזור, ובהן סעודיה. לפי גורמים ערבים, גם ראש המודיעין הירדני העביר באותה תקופה מסרים לעמיתיו בישראל והזהיר כי המצב באזור הופך לנפיץ ודורש טיפול מהיר, אם כי ההתרעה הירדנית התמקדה במיוחד במתרחש ביהודה ושומרון. בן זאיד. גם ב"ניו יורק טיימס" וב"אטלנטיק" מדווחים כי הוא הזהיר את נתניהו (צילום: AP) במקביל, לפי התחקיר, נשיא איחוד האמירויות מוחמד בן זאיד שוחח עם נתניהו לאחר שקיבל מידע מודיעיני ממקורות מצריים ופלסטיניים. בן זאיד ביקש להעביר לנתניהו את הערכתו שלפיה מנהיג חמאס ברצועה יחיא סינוואר מתכנן מתקפה גדולה, וגם הוא המליץ על צעדים כלכליים כלפי עזה. קיומה של השיחה דווח החודש בתחקיר של שלומי אלדר ורות יובל שפורסם ב"הארץ", ו"אטלנטיק" מסר כי אימת אותה עם כמה גורמים. נתניהו הכחיש את הדיווח. גם המודיעין האמריקני זיהה החרפה מסוימת. ב-28 בספטמבר הפיץ ה-CIA דוח פנימי שעסק באפשרות להסלמה מצד חמאס, אך לפי גורמים אמריקנים הוא התמקד בתרחיש של ירי רקטות במשך כמה ימים. דוח נוסף מ-5 באוקטובר היה בעיקרו ניתוחי. לפי "אטלנטיק", אף אחד מהדוחות לא זיהה הכנות למתקפה המשולבת והרחבה שבוצעה יומיים לאחר מכן. בממשל ביידן, כך לפי התחקיר, כלל לא ידעו בזמן אמת על ההתרעות הספציפיות שהעבירו מצרים ואיחוד האמירויות לישראל. גורמים אמריקנים אמרו כי קהיר ואבו דאבי לא שיתפו את וושינגטון במסרים הללו לפני 7 באוקטובר. רק כמה חודשים לאחר הטבח נודע לראש ה-CIA ויליאם ברנס, כמעט בדרך אגב, הן על ביקורו של כאמל בישראל והן על שיחתו של בן זאיד עם נתניהו - וגם אז, לפי המקורות, לא נמסרו לו מלוא פרטי הפניות. יחיא סינוואר. כתב מסמך הנחיות מפורט על הטבח כבר ב-2022 (צילום: AP) לאחר הטבח, יו"ר ועדת החוץ של בית הנבחרים האמריקני דאז, מייקל מקאול, אמר בעקבות תדרוך מסווג כי מצרים הזהירה את ישראל שלושה ימים קודם לכן מפני האפשרות ש"אירוע כזה" יתרחש. לדבריו, השאלה שנותרה הייתה לאיזה דרג בישראל הגיעה האזהרה. אמש דווח גם ב"ניו יורק טיימס" כי נשיא איחוד האמירויות בן זאיד שוחח עם נתניהו בסוף ספטמבר 2023 והזהיר אותו כי חמאס שוקל לצאת למתקפה גדולה. לפי הדיווח, האזהרה לא כללה מידע קונקרטי אם מדובר בירי רקטות או בפלישה קרקעית. לפי חמישה בכירים ישראלים לשעבר ששוחחו עם העיתון, נתניהו לא העביר את האזהרה הלאה לראשי מערכת הביטחון. בפרוטוקול של דיון ביטחוני שכינס ב-1 באוקטובר, שישה ימים לפני הטבח, לא הוזכרה לפי הדיווח האזהרה מבן זאיד. באותו דיון אמר נתניהו כי המטרה צריכה להיות שמירת השקט בעזה, והתנגד להצעה לשקול תקיפת בכירי חמאס, בין היתר מחשש לפגיעה במגעים לנורמליזציה עם סעודיה עוד דווח כי בן זאיד סיפר חודשים לאחר מכן לראש ה-CIA דאז, ויליאם ברנס, על השיחה עם נתניהו ועל האזהרה שהעביר. התחקיר הזכיר גם סימני אזהרה נוספים שהיו בידי ישראל לפני 7 באוקטובר, ובהם תוכנית הפלישה של חמאס, "חומת יריחו", שהושגה כבר ב-2022 אך הוגדרה אז בידי גורמים בצה"ל כתרחיש שאינו מציאותי. ynetדיווח: ראש המודיעין המצרי הגיע לישראל לפני 7/10 והזהיר -...לפי תחקיר נרחב של מגזין "אטלנטיק" האמריקני, עבאס כאמל נחת בחשאי בנתב"ג 11 ימים לפני הטבח ושהה בישראל 67 דקות בלבד: "הזהיר שחמאס נערך למתקפה גדולה וקרא לישראל לבצע הקלות כלכליות כדי למנוע הסלמה". לא נמ

כעת ברור ששליט האמירויות הזהיר את ראש הממשלה ממתקפת חמאס. לפי ראשי מערכת הביטחון נתניהו לא עדכן את השב"כ, את המוסד או את אמ"ן, ולא כינס אף דיון. החשד המתבסס: רשלנות, קטלנית נדב איל|09:25 324 תגובות תגיות טבח 7 באוקטובר איחוד האמירויות הערביות בנימין נתניהו אחרי הפרסום ב"ניו יורק טיימס", ברור שהסקופ של שלומי אלדר ורותי יובל מאומת: ראש הממשלה בנימין נתניהו קיבל אזהרה משליט האמירויות שחמאס עתיד לתקוף - ולא דיווח על כך למערכת הביטחון. לפי חלק מהדיווחים, נתניהו השיב למוחמד בן זאיד שהעניין מטופל. למה? הנה האפשרויות. 1. נתניהו חשב שזה לא חשוב. לאור הדיווח שקיבל עוד קודם לכן בשיחה אישית עם ראש השב"כ דאז רונן בר, שבו ניתנה לו אזהרה דומה, קשה לדמיין שהוא סבר שמדובר בהבלים. בכל זאת, מדובר בשיחה ממנהיג ערבי שמזהיר מ"רעידת אדמה" שתגיע מרצועת עזה. גלריה (צילום: אלכס קולומויסקי, AP) by Taboola Sponsored Links . כל המתכונים לחג במקום אחדTNUVA המתכונים לחג שלא כדאי לפספסTNUVA ?יודעים כמה ישראלים נופלים כל יום ביציאה מהמקלחתVentoofit 2. נתניהו חשב שזה קריטי, אבל רצה להסתיר זאת ממערכת הביטחון. שוב, זה דבר בלתי סביר לגמרי. ברחבי העולם יש קונספירטורים מקצועיים שמפיצים את הבדותא שביבי רצה במלחמה. איש לא רצה במלחמה הזו. 3. נתניהו לא לגמרי חשב. זו האפשרות הכי סבירה בעיניי. ב"חשב" אני מתכוון: נתניהו לא שיתף איש. לא דיווח. לא יזם תהליך הערכה סדור. לא דאג שלשכתו תפיץ נייר. לא קיים דיון. כאשר התקיים הדיון הביטחוני הקריטי האחרון, לפני 7 באוקטובר, הוא בעיקר דאג להנחות (והדברים פורסמו) שבעזה יש לשמור על שקט. האזהרה של האמירויות הפריעה לקונספציה שלו עצמו - שחמאס מורתע, שאת חמאס אפשר לשחד. שהעיקר זו הנורמליזציה. לא להפריע לנורמליזציה. זו נקודה נשכחת: ראשי זרועות הביטחון הוזהרו בידי נתניהו, וזה מתועד, להימנע מהסלמה בעזה. זו הסיבה שהם היו טרודים ממיסקלקולציה - כי זו תתרחש בניגוד לרצון הדרג המדיני. רצונו של נתניהו לשמור על שקט בעזה נבע מההערכה שנורמליזציה עם סעודיה קרובה. Ad 4. מקבלי החלטות וקציני צבא לא תמיד מקבלים החלטות נכונות. אין דרך לחייב אותם לא לטעות. יהיו טעויות ויהיו כשלים ויהיו כשלים נוראיים. מי שאינו מוכן לקבל זאת - אינו מוכן לקבל את קיומה של מדינה. אם האישים הללו פועלים במקצועיות גמורה ובתום לב מלא, אסור לאיים עליהם אחרי הטעות. כי התוצאה תהיה שאיש לא ירצה להיכנס לזירה, להקריב, לקבל החלטות בעצמו - ולהסתכן בטעות. רונן בר. נתניהו סירב להיפגש איתו (צילום: יאיר שגיא) השאלה היא אחרת: האם יש רשלנות. זו דרך אחרת לשאול: האם הפוליטיקאי או הקצין נהגו במידת הזהירות המתחייבת. כאשר ראש השב"כ התקשר לנתניהו - כי ביבי סירב להיפגש - בחודש יולי, הוא מסר "התרעה מפני מלחמה". אגף המודיעין של צה"ל שיגר ארבעה מכתבים לגבי אויביה של ישראל שנערכים לניצול "הזדמנות היסטורית". גם מצרים, לפי דיווח הלילה במגזין "אטלנטיק" האמריקני, התריעה: ראש המודיעין המצרי עבאס כאמל הגיע בחשאי לישראל ב-26 בספטמבר 2023, 11 ימים לפני הטבח, והזהיר שחמאס נערך למתקפה גדולה. עכשיו אנחנו למדים על אזהרה ממנהיג ערבי חשוב. לכן, השאלה הראשונה שתשאל ועדת חקירה את נתניהו: "אדוני, מה חשבת על האזהרות?". נתניהו ישיב כנראה כי סבר שמדובר בפוליטיקה של ביטחוניסטים שניסו למנוע את ה"רפורמה" המשפטית. זו עמדת שופרותיו. "אדוני", ישיבו בוועדה, "נניח שכך חשבת. אבל בכל המקרים הללו, וגם אזהרת מנהיג איחוד האמירויות, היה מודיעין קשה. ראיות. הקלטות. שיחות. עניינים שהיו ונותרו מסווגים. קיבלת אזהרות מפורטות. הנחת שהן מנופחות. האם קיימת דיון? מתי קיימת? האם דרשת הבהרות? האם הוצאת הנחיות לאור האזהרות? מה עשית, מר נתניהו?". האזהרה של לפיד, שבועיים לפני 7/10: "מתקרבים לעימות אלים, רב-זירתי" (צילום: אבי חי ) ובשלב הזה יתברר שראש הממשלה לא עשה דבר. אני יודע - כי שאלתי ויותר מפעם אחת. לשכת ראש הממשלה לא סיפקה כל ראיה או טענה שנתניהו קיים דיונים או העביר הנחיות בשל האזהרות הללו. פעמוני אזהרה מסיביים צלצלו. כן - הם היו כלליים, זו דרכו של עולם. לפעמים ההתרעה היא כללית. ההתרעות הובאו למנהיג המדינה. הוא היה יכול לשבת, לנהל דיונים ארוכים, לבקש מאמ"ן לעשות עוד ועוד. הוא לא עשה זאת. במערכת הישראלית, כאשר המנהיג דורש תשובות, הלחץ מחלחל למטה. עד איפה? עד בסיס ירקון של 8200, עד רמת המש"ק. למען ההגינות, ייתכן שנתניהו היה עושה את כל מה שנדרש - ועדיין טועה. הטעות של ישראל הייתה עמוקה וקשה. המודיעין היה מטעה, מנוון. פרסמתי הרבה פרטים על הכשל הצבאי. אבל הנה העיקר: נתניהו לא עשה את המתחייב לפי חובת הזהירות שהוא חב בה. הוא לא עדכן את שב"כ והמוסד ואמ"ן על השיחה עם אבו דאבי. הוא לא עצר הכול - ולקח ברצינות את האזהרות. נתניהו באו"ם. נואם טוב, מנהל גרוע מאוד (צילום: ANGELA WEISS / AFP) ראש האופוזיציה יאיר לפיד, בגלל אותן אזהרות בדיוק, ומבלי שקיבל טלפון חשאי ממנהיג ערבי, היה כה מודאג שהוא שחרר הצהרה דרמטית לתקשורת שיש הסלמה אזורית קשה בפתח. נתניהו לא עשה את המתחייב. כל חקירה עצמאית תמצא שהוא התרשל בתפקידו, ושההתרשלות הזו תרמה לפלישה מסיבית ורצח המוני במדינת ישראל. כדי להסיר ספק, הייתה רשלנות גם באמ"ן, בפרט בליל 7 באוקטובר. נתניהו הוא מנהיג חד ורב ניסיון. הוא גם איש לא יסודי, לא סדור. בלגניסט. נואם טוב, אדם עם רעיונות מגובשים על העולם - אך מנהל גרוע מאוד. לא עוקב אחרי החלטות. לא מוודא ביצוע. לא חושב מסודר. הדברים כתובים בדוחות מבקר מדינה, בהחלטות של ועדות חקירה. אינני חושב שנתניהו הסתיר במתכוון את התרעת MBZ. אני חושב שהוא קצת שכח מזה, ועבר להתעסק בפוליטיקה. כמובן שכל הרשלנויות באות מתפיסת עולם - מה חשוב, ומה לא. מה איום (הרשות הפלסטינית) ומה לא (חמאס הוא נכס). רשלנות עמוקה. רשלנות קטלנית. ועליה - נבנו כל השקרים. https://www.ynet.co.il/news/article/hyx3ne4cfl#autoplay

לפני 7/10 הם כמעט פירקו את הזוגיות. שורדי השבי חושפים איך זה נגמר בחתונהרגעי האימה מתחת למיטה בניר עוז, הרגע שבו נשבו ("רציתי רק שילבישו אותה"), ההישרדות, ההתעללות, הרעב, הסרטון מהשבי והשיחה הארוכה בלילה שאחרי השחרור: במשך 498 ימים בשבי סשה טרופנוב היה משוכנע שספיר כהן המשיכה הלאה - וזה נגמר בחתונה שבה כולם בכו מאושר. "המחבל ביקש ממני שאגיד בסרטון שאני מתגעגע אליה. אמרתי לו שזה נראה לי לא מתאים"טל גלעדי | 10:51 22 תגובות (צילום: שי פרנקו) בקריאה"ראו את הקופסה של הטבעת למרחקים" פרקי הכתבה "החלטתי שאני חייבת להיפרד" "הייתי בטוח שהולכים להוציא אותי להורג" "המחבל אמר - 'בטח שאנחנו הומניים'" "הייתי בכלוב ברפיח. יום אחד באו לצלם סרטון" "ראו את הקופסה של הטבעת למרחקים" אל שיחת ה”יחסינו לאן” שתיכננו סשה טרופנוב וספיר כהן אחרי שנה של זוגיות, איש מהם לא הגיע. הם היו רחוק מאוד מאיפה שחשבו שיהיו, גם אם לא כל כך רחוקים זה מזו. הוא בדירת מסתור ברצועת עזה, והיא מתחת לאדמה, במנהרה. “הקשר שלנו לא היה טוב כל כך בחודשים שלפני החטיפה, וגם אפשר לומר שעמדנו להיפרד ממש לפני 7 באוקטובר”, משחזרת ספיר, שהשתחררה משבי חמאס אחרי 55 ימים, ועכשיו יושבת על הספה לצד סשה, שהשתחרר מהשבי לאחר 498 יום. “אני חושב שבשבוע שאחרי החגים”, סשה מצטרף, “אם לא היה קורה מה שקרה, היינו עושים איזו שיחת ‘טוב, תקשיב, תקשיבי, נראה לי שאנחנו לא מתקדמים לכיוון הנכון. ניסינו הכל, כולל לעבור לגור ביחד, ניסינו להיפתח, זה לא עובד, אנחנו שונים מדי. לטובת שנינו, מה שנקרא, כדאי שנחתוך’”. חתונתם של סשה וספיר צילום: שי פרנקו "הייתי עם בוקסר וספיר עם פיג’מה קטנה. 10 מחבלים נכנסים עם מצ’טות, מקלות ורובים. הם מוציאים את ספיר מכל השמיכות שהיא התעטפה בהן, ואני מנסה להבין אם הם מתכוונים לאנוס אותה מולי וצועק באנגלית ‘גיב הר פנטס!’" מי היה יוזם את השיחה? “כנראה שספיר. היא הייתה בת 29 כמעט, אני הייתי בן 27. היא רצתה מערכת יחסים רצינית וחתונה, ואני רק עברתי למרכז אחרי לימודים בדרום והייתי הכי רחוק מלתת למישהי טבעת. ובגלל זה כשהייתי בשבי, לא ציפיתי שהיא תחכה. כאילו, מבחינה הגיונית, לא הייתה שום סיבה שהיא תחכה”. לא רק שהיא חיכתה יותר מ-400 ימים מאז שחזרה, היא גם הצטרפה למאבק להחזרתו והפכה למשענת של אמא שלו. “לא ידעתי בכלל איפה לחכות כשהודיעו שהוא חוזר”, היא משחזרת, “חשבתי שלא מתאים שאהיה שם בתחנה הראשונה שלו ברעים, שהיא בדרך כלל לבני משפחה. לא רציתי להפתיע אותו, וידעתי שהוא לא מצפה לזה. לא רציתי שהוא ירגיש מחויבות. אבל לנה התעקשה ממש, והרגשתי שמגיע לי לראות את סשה חוזר לאמא שלו, אחרי המאבק הארוך, ובלי קשר למה שיהיה בינינו”. סשה: “מבחינתי היא נדחפה לגמרי”. ספיר: “התנפלנו עליו שם, ואני כבר לא זוכרת משם כלום מרוב כל הרגשות יחד. הוא סיפר שהוא חזר עם אמונה מהשבי, ואני מיד ראיתי בו דברים שתמיד קיוויתי שיהיו בו. בכל זאת השתדלתי לא להיכנס לחדר שלו, וכששאלו אותו אם הוא רוצה לישון עם אמא שלו, לבד או עם ספיר, הוא קרא לי”. סשה: “לבד כבר ישנתי מספיק זמן, ועם אמא זה משונה. בהתחלה כל האינטראקציה הייתה מוזרה, אתה בשיחות נפש עם מישהי שנפרדת ממנה בראש ולא ציפית שהיא תהיה שם, ופתאום מסתבר שהיא הייתה חלק חשוב ממה שסימנת בראש כדבר הכי חשוב לך בשבי - שאמא שלך תמשיך לחיות. הייתה הכרת תודה ענקית, אבל גם צורך להבין איפה בתוך כל זה עומדת מערכת היחסים שלנו. ואני מגלה ששנינו השתנינו”. זה נגמר בחתונה. ביולי האחרון, בנוכחות 500 אורחים שמיצמצו כמה פעמים כדי לוודא שהם אכן נוכחים ברגע הזה ולא חולמים. כולל נשיא המדינה, וניצן אלון, ראש מִפקדת החטופים. “הם היו מוזמנים של לנה, ובאמת עזרו לאורך כל הדרך”, ספיר נזכרת, “אז הרגשנו שמגיע להם להיות חלק מהשמחה. ראיתי בחתונה הזאת הזדמנות לשמחה לאומית, לא רק פרטית. סשה קיבל את האורחים, ואני יצאתי רק בחופה. היה רגע שראיתי את כל האורחים דרך דלת זכוכית, כשיצאתי מהחדר חתן-כלה, וחשבתי כמה רחוק היה הרגע הזה שהיינו שנינו מתחת לאדמה”. גלריה “אנחנו מרגישים שגדלנו ביחד". ספיר וסשה ביום חתונתם סשה: “ספיר נכנסה לחופה עם השיר ‘ממעמקים’ של עידן רייכל, ששמעתי כשמחבל ששמר עליי השאיר אצלי את הרדיו שלו. הייתי שומע בווליום נמוך ממש כדי לא לגמור לו את הבטרייה. אני זוכר את עצמי מת מרעב מכל הפרסומות ברדיו על העוף בסופר ומסעדות השיפודים, ואז היה את השיר הזה ברדיו, וחשבתי שם עליה”. ספיר: “היה גם ‘שיר למעלות’, שזה השיר שסשה נכנס איתו לחופה, ואני שמעתי אותו בראש כשחשבתי על סשה בשבי”. סשה: “עבורי ללכת פיזית בחופה שלי, אחרי מה שהרגליים שלי עברו בעזה, היה אדיר. משהו שלא יכולתי לדמיין כשהייתי עם מקלות המטאטא שהם שמו לי כקיבוע ב-7 באוקטובר, כשהייתי סשה של אז”. ספיר: “בריקוד הסלואו של הסוף רקדתי עם סשה, ופתאום קלטתי שכולם מסביבנו בוכים, פשוט בוכים מאושר, ואמרתי לו ‘תסתכל מה קורה פה’, והוא אמר לי, ‘ספיר, גם אני בוכה’”. "החלטתי שאני חייבת להיפרד"היום, אחרי שרמות האדרנלין התאזנו מתופת שבי כפול, מאבק להשבת החטופים, סבבי הרצאות מסביב לעולם, הצעת נישואים בקריביים וחתונה - שניהם קצת פחות אמוציונליים. הם הראשונים להודות שהזוגיות שלהם היא נס, כמו החיים שלהם שניצלו אחרי עשרות רגעים מתוחים שדמיינו בהם את הסוף. אבל מה לעשות שלחזור לשגרה - שני בני 30 שלקחו להם חתיכה נכבדת משנות ה-20 וקיבלו במקום טראומה - זה בעיקר סיזיפי. אנחנו נפגשים בדירת סאבלט שזוג חברים השאיר להם במרכז תל-אביב, עשר דקות מהים. “אנחנו בין סאבלטים כרגע”, מספרת ספיר, “חזרנו מסבב הרצאות בחו”ל, ואנחנו עם מזוודה אחת של בגדים שלקחתי לשם ולא ידעתי שהיא כל מה שיהיה לי, כי כל החפצים שלנו במחסן עד שנעבור בקרוב להרצליה באופן קבוע”. סשה חזר לעבודה שלו כמהנדס באמזון במשרה חלקית. “ביום-יום אנחנו לא ממש מדברים על השבי, אבל גם עדיין לא בשלב ההומור על זה”, מודה ספיר. “לפעמים אני שוכחת או לא מאמינה שהייתי בשבי. היו שם רגעים תוך כדי שחשבתי שאני במבחנים לתפקיד בשב”כ, ותכף ייכנס מגייס ויגיד לי ‘התקבלת’. אני יכולה לראות ריאיון של חטופים בטלוויזיה ולומר ‘יואו, מה הם עברו, דבר קשה’, וסשה נמצא לידי ומתחרפן. אני לא קולטת שגם אנחנו היינו שם”. סשה: “אני מסתכל מסביב וכולם התקדמו בזמן הזה, ואתה קולט שאתה בשורה מאחור. לא קל לי שזזתי מהמרוץ. אני מרגיש שירדתי כיתה ושהייתי יכול להיות במקום אחר בקריירה. אבל אני מזכיר לעצמי את כל המקומות שצמחתי בהם בזמן הזה, והתמונה משתנה. לפני כל מה שקרה, עניין אותי להרוויח כמה שיותר כסף, להגיע כמה שיותר מהר לאיזה עשרה מיליון שקל שייתנו לי שקט ואז אוכל להפוך למורה. אחרי השבי אני צריך משמעות כבר מעכשיו, להרגיש שלהיות חטוף ולשרוד את זה זה לא הדבר הכי גדול שעשיתי בחיים”. ספיר: “אני הייתי מהנדסת תוכנה עד החטיפה, ועוד לפני זה היו מחשבות אם זה מתאים לי. לא היה לי מספיק אומץ לעזוב, אבל כשחזרתי זה היה כל כך רחוק ממני לשבת מול מחשב ולהתעסק באיזה פיצ’ר. עכשיו אני בחיפוש”. הם נפגשו באפליקציית היכרויות, עם התחלה מאוד לא מבטיחה. “היינו יחד שנה לפני החטיפה, אבל לא שנה של מערכת יחסים שנמצאת בעלייה”, מתאר סשה. ספיר: “הייתי מראה לאחים שלי תמונות של בנים באפליקציה, והם היו אומרים ‘נה, משעמם’, ‘יא, חתיך!’ עם סשה הייתה הסכמה בין כולם שהוא נראה טוב. דיברנו איזה שבועיים לפני שנפגשנו, ובאמת היה כיף ממש, ואז נפגשנו, והדייט הראשון לא היה מדהים. אני הגעתי ברכבת מקריית-אתא עד שרונה בתל-אביב, וכמובן שהוא לא התאמץ להגיע אליי. כשראיתי אותו לא האמנתי, הרקולס צועד לעברי. אבל אז השיחה התפתחה וזה פשוט לא זרם, לא היה קליק. חזרתי לתחנת הרכבת מאוכזבת במחשבה שלא נדבר יותר, אבל אז הוא שלח לי הודעה אם הסתדרתי”. סשה: “מבחינת שנינו לא היה אמור להיות דייט שני. בדרך הביתה חשבתי כמה לא נהניתי בדייט עצמו, אבל שבכל זאת היה כיף לדבר איתה בשבועיים לפני, אז פשוט זרקתי חכה”. ספיר: “עניתי לו ‘לילה טוב מתוקי’, כמו שהייתי כותבת לו בהסתמסות שלפני הדייט, וכשהוא שאל אותי ‘מה, אני עדיין מתוק?’ עניתי לו שכן. מפה זה המשיך”. סשה: “הדייטים הבאים היו אפילו מוזרים יותר. בדייט השני בפארק הירקון תן הרים לי את התיק עם הפה שלו, והייתי צריך לרדוף אחריו. הוא גם אכל את הגביניות שהיא הביאה לי. בדייט השלישי גנב הרים לי את הטלפון בלי ששמתי לב”. ספיר: “ואז הוא התקשר מהטלפון שלי לקבל עזרה באיתור, והנציגה שאלה אותו, ‘רגע, אז מאיזה טלפון אתה מדבר איתי?’ והוא אמר לה, ‘אממ.. מהטלפון של בת הזוג שלי’. ואמרתי, איזה בחור רציני”. סשה: “בדייט אחרי זה אנחנו בחוף הים, על כיסא ים, מתחבקים. מגיע מישהו שנעמד לידנו ופשוט שלף את התיק שלי עם המחשב. בשלב הזה, עם כל מה שקורה בדייטים, אני מתחיל לחשוב שאולי זה סימן שמשהו לא טוב. כאילו, מה זה אומר?”. ספיר: “ואז בדייט האחרון שלנו לקחו לי אותו, וגם לקחו אותי”. מתי מגיעה פריצת הדרך? ביחד: “אין פריצת דרך!”. ספיר: “מרוב שהרגשתי שאנחנו לא מתקדמים לשום מקום עם החודשים שעוברים, לחצתי שנעבור לגור ביחד. הרגשתי שאני לא מספיק מכירה אותו. זה הגיע לזה שאמרתי, ‘אתה מסיים עכשיו את חוזה השכירות, בוא נעבור לגור ביחד, ואם לא נפרדים’. הכל היה מלווה באיומים. איכשהו הוא אמר בסדר. רק אחרי חצי שנה הגעתי לראשונה לניר עוז כדי להכיר את המשפחה והחברים. וגם כשגרנו יחד הייתה תקשורת לא טובה, היו הרבה ויכוחים ולא הבנו זה את זו”. סשה: “במערכת יחסים צריך שיהיה לך רצון לקבל מהאחר ולתת לו. אני לא רציתי לתת כלום בתקופה ההיא. באופן לא מודע, התנהגתי כאילו אני שם סטרס על המערכת שלה כדי לבדוק כמה אפשר יהיה להעמיס עליה עד שהיא תיפרד ממני. כי לי היה קשה לעשות את זה בעצמי, והיא, בצד שלה, רצתה שאני אעשה את זה. ידעתי שהיא בחורה טובה ושאני מפספס פה משהו, אז עדיף שלא אני אהיה האקטיבי בפספוס. “כל מה שאני חושבת עליו זה ‘יש שואה, והעצים עדיין ירוקים'". ספיר על אופנוע החוטפים “באתי מבית של הישגיות קיצונית, ואז שירות צבאי במודיעין בגזרה דרומית שאתה רוצה לעשות שם עבודה טובה כי זה להגן על הבית שלך, תואר בהנדסה בבן-גוריון. הכל מערכות לוחצות וסגורות. ואז אני מגיע למרכז סוף-סוף ופתאום זוגיות, עוד מסגרת. רציתי שהיא תבין שיש פה מישהו שעכשיו לא מוכן ממש, ואולי מתישהו כן, אז תבחרי אם את נשארת”. ספיר: “הייתי מותשת. נוסעת אליו הרבה למרכז, יוזמת דייטים. באותה שבת, כשכבר גרנו יחד והיה חג, רציתי לצאת. ידעתי שאם לא הוא יהיה בפלייסטיישן כל השבת, ומה אני אעשה? אז או שנוסעים להורים שלי או לשלך. שיכנעתי אותו שניסע לקיבוץ על אף שהוא אמר כל הזמן שלא בא לו. היה משא ומתן ממש, והטיעון המנצח היה שזה היום האחרון של הבריכה בקיבוץ עד לשבועות”. סשה: “חשבתי על זה הרבה בשבי, על למה כל כך לא רציתי להגיע לקיבוץ בשבת ההיא. התחלתי לקחת את הזמן בכוונה, ופיספסנו לפחות שני אוטובוסים”. ספיר: “היה לנו ויכוח באוטובוס בדרך לקיבוץ, ואני זוכרת שהוא אמר לי משהו והתחלתי לבכות, והחלטתי שאני חייבת להיפרד ממנו אחרי סוף השבוע הזה”. "הייתי בטוח שהולכים להוציא אותי להורג"אחרי סוף השבוע הזה הם באמת נפרדו, אבל לא בדרך שהיא חשבה. כשהגיעו לניר עוז הם התמקמו בחדר אירוח שנמצא מול בית ההורים של סשה, מוכנים לתת ליחסים ביניהם הזדמנות אחרונה. סשה: “זה חדר האירוח שאמא שלי תמיד אהבה לתת לנו כי היא אהבה להסתכל מהחלון של הבית שלה ולנסות לנחש מה הסטטוס שלנו. ב-7 באוקטובר זה היה רעיון פחות טוב”. ספיר: “אני זוכרת שישבנו עם החברים שלו בערב, ב-6 באוקטובר. אני חושבת ששני גורן הייתה ואחותה שירה, ארבל יהוד, ואולי גם אריאל הצטרף אחרי, כל מי שגדל עם סשה”. סשה: “היה הכי צחוקים, כמו תמיד. מעשנים קצת, משחקים ג’נגה. אנחנו הולכים לישון באחת וחצי-שתיים ובשש וחצי קמים לבלגן. היא העירה אותי ואמרה שיש צבע אדום”. ספיר: “ואני בהלם, אני לא רגילה למצב כזה, מחכים ואין שקט, וככה במשך איזה שעה. ואז נכנסים מחבלים, קודם לבארי, ואני זוכרת שמישהו שולח לסשה הודעה שיש חדירה בקיבוץ, ב-ynet כבר מתחילות כותרות עם ציטוטים כמו ‘מחבלים רוצחים אותנו, אף אחד לא מגיע’. בשעה ההיא התחילו להגיע מחבלים לתוך הקיבוץ, צרחות בערבית ברקע וקולות של יריות. בדירה לא היה ממ”ד ואנחנו מתחבאים מתחת למיטה, הוא קצת בטלפון. אני בכלל לא נגעתי בטלפון, לא רציתי להיפרד מאף אחד ולא שלחתי שום דבר”. הצלחתם לדבר ביניכם שם, מתחת למיטה? ״הייתי בטוחה שאנחנו עומדים למות, וחשבתי כל הזמן, מה אני אמורה להגיד לו? כאילו, תגידי לו איזה מילות פרידה, תגידי לו שאת אוהבת אותו. אבל לא הרגשתי שאני אוהבת אותו באותם רגעים, אחרי כל מה שעברנו בשנה ההיא, אבל מה, אני לא אגיד כלום ועוד רגע אנחנו מתים? אלה המחשבות שהציפו אותי מתחת למיטה, וגם טיפה כעסתי שהוא לא יכול לשמור עליי ברגעים האלה. שנינו מכווצים כמו סרדינים, דבוקים לקיר, והוא כל הזמן רק אומר לי ‘תהיי בשקט’ וכל מה שאני מרגישה זה כעס”. סשה: “הגיע שלב שדופקים לנו על הדלת, דפיקות של באו לשבור את הדלת ולפרק את מי שנמצא בפנים, ובשלב הזה אני פשוט יודע שאין לי מה לעשות. זה לא מחבל או שניים, ואני בחדר קטן חסר אונים, והדבר הכי טוב שאני מצליח לחשוב עליו הוא להישאר מתחת למיטה ולקוות שהם יפספסו אותנו וייצאו. ולספיר בינתיים יש התקף פאניקה, זו הייתה פאניקה טהורה, והיא עוטפת את עצמה בשמיכות, רועדת ואומרת, ‘תחבק אותי, תחבק אותי’, וזה לא הזמן להתחיל להתגשש שם מתחת למיטה ולהתחבק, זה הזמן שנייה לנסות להבין מה קורה ואיך אפשר להציל את המצב. “ואז רואים את קרן האור שנכנסת כשהדלת נפתחת, והמוות כאילו נכנס לאירוע. אני רואה את המדים והנשק, ומחבל נכנס והופך את המיטות. הייתי עם בוקסר וספיר עם איזו פיג’מה קטנה, אני מרים את הידיים והוא חצי מופתע, ואני צועק באנגלית שאנחנו אזרחים. אולי עשרה מחבלים נכנסים והם עם מצ’טות, מקלות, רובים. הם מתחילים להתקרב אליי ואל ספיר, מתחילים להוציא את ספיר מכל השמיכות שהיא התעטפה בהן, ואני מנסה להבין אם הם מתכוונים… לאנוס אותה מולי או משהו כזה? ואני מתחיל לומר להם באנגלית ‘גיב הר פנטס!’ ידעתי פלוס-מינוס מה קורה שם, בעזה, ומה הם מסוגלים לעשות, מהתקופה של השירות הצבאי, והבנתי שהם מסוגלים לשחוט אותנו ומעבר לזה. רציתי רק לגרום להם להלביש אותה. המחבל זורק עליי ג’ינס, חושב שאני זה שצריך משהו ללבוש, ואני ממשיך להתעקש, עד שאחד מהם בא ונותן לי בוקס לפנים. אני מתחיל להילחץ שהם נהיים אלימים, והם מתחילים להתעצבן ולמהר. מוציאים אותי עם ראש למטה, על הברכיים, ומשם אני לא רואה כלום. הייתי בטוח שהולכים להוציא אותי להורג”. צילום: שי פרנקו "היה פוליטיקאי שאמר לי וללנה, ‘אם זה היה תלוי בי, גם אתם לא הייתם פה ולא הייתם חוזרים’. קלטתי בזווית העין את לנה מחייכת וכששאלתי אותה למה היא כל כך שמחה היא אמרה לי, ‘עכשיו אני מבינה סופית שרק אלוהים יעזור לי’” ספיר: “אני רואה טנק שרוף בזמן שמובילים אותי לאופנוע, וכל מה שאני חושבת עליו זה ‘יש שואה, והעצים עדיין ירוקים, והשמש עדיין זורחת בשמיים, איך זה קורה?’”. "המחבל אמר - 'בטח שאנחנו הומניים'"כהן נחטפה על ידי מחבלי חמאס, והוחזקה בדירות ומנהרות עם חטופים אחרים מניר עוז, כשטרופנוב נחטף על ידי מחבלים של הג’יהאד האיסלאמי וברוב הזמן מצא את עצמו לבד. כל משפחתו נחטפה או נרצחה במתקפה. אמא שלו לנה וסבתו אירנה נחטפו והוחזקו בשבי 55 יום, בזמן שוויטלי, אביו, נקבר ללא בני משפחה. ביתם בניר עוז, המקום שאליו עלו מרוסיה לפני יותר מ-25 שנה, נשרף כליל. “הגעתי לעזה מפורק לגמרי”, משחזר סשה. “ניסיתי לברוח מהם בשלב מסוים, אחרי שכבר לקחו את ספיר. זה היה להיות או לחדול כי אני דמיינתי שלוקחים אותי לעזה ומתחילים עינויים, ינסו להוציא ממני מידע על הצבא ואחר-כך להרוג אותי. כשברחתי, העונש שלי היה שירו לי ברגליים ממרחק מטר, כדורים שפירקו לי את העצם”, הוא מצביע על הרגליים שלו, שנחות עכשיו על הספה, ונושאות צלקות לאורכן. “בגבול אנחנו נופלים מהאופנוע, אני לא מצליח לעמוד בגלל הרגל ופשוט מתרסק עם האופנוע, ואז חבורה של עזתים מתחילה לתת לי בעיטות ואגרופים. לוקחים אותי לדירה עם שק על הראש ושמים לי מקלות מטאטא סביב הרגל בהתחלה, כדי לקבע אותה, עם תחבושת אלסטית מאולתרת, ורשת גריל של תנור ששמו לי על הרגל כדי שתישאר ישרה. עדיין יש לי סימנים שלה על העור”. אחד הרגעים הקשים ביותר היה עיכול המציאות החדשה הזאת, וההבנה שאולי לא יחולצו בקרוב. “באמת ויתרתי על הכל בימים הראשונים”, משחזר סשה. “איבדתי כל כך הרבה דם, הייתי תשוש פיזית ונפשית, העבירו אותי מבית לבית לבית, ופשוט נשכבתי שם על מזרן ושקעתי לשינה. קמתי באמצע הלילה כי התרופה כבר התפוגגה, כשאני רוצה להאמין שזה חלום, ואז מתעורר עוד קצת, רואה אור מעומעם בחדר, וקולט שני מחבלים יושבים ומסתכלים עליי. אני מוריד את השמיכה, רואה שכל המזרן דם, והגוף כואב ובקושי אפשר לזוז. ביום הבא מוציאים אותי לסעודה חגיגית של כל מי שהשתתף בחטיפה. במרכז יש סינייה כזאת של עוף ואורז, וכולם מבסוטים. המחבלים אומרים לי, ׳תעל, תעל׳. וכל מי שרואה אותי שם מצטלם איתי, זה כאילו הביאו אותי כמו איזה דג טונה ענק, כמו אצל היפנים, שרוצים להשוויץ בפיתיון”. ומדברים איתך? “התחילו לחקור אותי מי אני ובמה אני עובד, וממה שהכרתי קצת את העזתים מהשירות במודיעין ידעתי שהם רובם דתיים, ופחדתי שאם אני אגיד שספיר רק בת הזוג שלי ולא אשתי, אז יסמנו אותה כאיזו מישהי שהייתה עם גבר בלי להיות נשואה לו. לא ידעתי מה קורה איתה, אבל חשבתי, רק למקרה שגם היא חטופה - אז שיבינו שהיא אשתו של מישהו ושאסור לגעת בה”. הבנתם בשלב הזה שצריך ליצור עם המחבלים מערכות יחסים, אפילו אמון, כדי להצליח לשרוד את זה? “כן, וזה לא היה קל. אתה צריך לבלוע רוק, לספוג הרבה עלבונות כלפי מי שאתה כעם, איפה שגדלת, דברים שלא עשית. ואתה צריך להזיז הצידה את האגו, של ‘למה אתה נותן להם להתנהג אליך ככה?’ כי זה מקטין לך את סיכויי ההישרדות, להתחצף או להיות אלים. הייתי צריך להזכיר לעצמי כל הזמן מה המטרות שלי - לצאת מפה. והבנתי שם בתקופה הזאת שאני, יש לי מטרה אחת, לחזור הביתה, ולא בשביל שאני אוכל לשחק בפלייסטיישן או לחזור לעבוד, אלא כדי לחוות את אמא שלי ואת אבא שלי שוב, לתת להם נחת”. ספיר: “בעל הבית שהייתי בו היה טיפוס דתי, והצלחתי להתחבר אליו באיזושהי צורה דווקא כי האחרים לא סבלו אותו. התחלתי לשאול אותו שאלות באנגלית על מה הוא קורא. אמרתי, בטח אם אני אדבר על הקוראן, אז הוא יזרום איתי. והוא התחיל להסביר לי על הקוראן, ולאט-לאט שאלתי יותר שאלות, והוא ממש התמכר לשיחות שלנו. באיזשהו שלב בבקרים הוא היה פותח את התריסים, ואומר לי, סבירו - ככה הוא היה קורא לי - Let’s talk, wake up, let’s talk. כל הזמן הוא רצה לדבר. ואז לאט-לאט הוא אומר לי, אולי תהיי מוסלמית? הוא זיהה פוטנציאל. אמרתי לו, ‘למה? אני לא מצליחה להבין, האיסלאם זה דבר טוב? תוכיח לי שאתם הומניים’. והוא אמר, ‘בטח שאנחנו הומניים, בקוראן כתוב שכל פעם שהחוטף אוכל, הוא צריך לתת לשבוי אוכל’. ועניתי, ‘אז יאללה, קדימה’. "למחרת ראיתי אותו אוכל ואמרתי לו, ‘מה קורה? אמרנו שבקוראן זה פיפטי-פיפטי’, והוא היה מביא לי עוד פיתה. הייתי מחמיאה לו כשהוא היה מבשל, אומרת לו, Smells very good, you are a good chef. הוא היה איש משפחה, עם שתי נשים שהוא הוציא מהבית ולא ידעו מה הוא עושה עם הדירה בזמן הזה. הוא הבין שאם הוא ייתן לי להסתובב בבית בחופשיות, בלי לקבל אישור ללכת לשירותים, השיחות יחזיקו, והוא זרם עם זה”. וזה מרכך אותו עם הזמן? “יום אחד הוא מצייר על דף נר זיכרון וכותב את השם שלי עליו, ואני חושבת אז שזה הרמז שלו שבקרוב רוצים להרוג אותי. היה לו מילון עברי-אנגלי, וניסיתי לפתוח על מילים שחשבתי שהוא ירצה לומר. פתחתי את המילון על המילה Enemy והוא אמר, ‘יס, דיס איז יו’, ואז הוסיף, ‘אבל כשאת נמצאת פה, הכל מלא באור’. הסתכלתי עליו בצורה משונה פתאום, לא הבנתי איך מחבל יכול לומר דבר כזה. ואז הוא קרע את הציור וזרק את הנייר”. סשה: “תראי, המחבלים האלה היו יותר מדי מספרית בשביל שסטטיסטית כולם יהיו פסיכופתים. רובם עשו את זה ממניעים אידאולוגיים וערכיים, לא משיגעון. היו רגעים שהתחלתי לייבב שם בפניהם, כשהיו סימנים לזה שהם עוד רגע ישימו לי כדור בראש, והם הסתכלו אחד על השני מבולבלים, ואמרו לעצמם ‘כואב לו’. כשהם הקשיבו לרדיו הייתי שואל אותם מה נאמר כדי להבין לאן הולכת המלחמה, והם יכלו לשחק בי עם התרגום - נגיד כששמעתי את השם של אמא שלי וספיר ברדיו, היו יכולים לומר לי שהרגו אותן במקום ששיחררו אותן. אפילו כשעשוע, בשביל לראות אותי סובל, אם הוא היה שונא אותי ולא היה אכפת לו ממני. ב-7 באוקטובר הרגשתי שהם ראו בי חיה, אבל עם הזמן נוצר קשר והוא תירגם לי נכון את מה שהייתי שומע, וגם הצחקתי אותו ולמדתי ליצור מצבים שבהם הוא צריך אותי”. מה ידעת על אבא שלך במהלך השבי? סשה: “הייתה לי אינדיקציה שהוא חטוף, מאיזו פיסת מידע שקיבלתי מהם בחודש הראשון, אבל היו להם סתירות בגרסה. אבא חי איתי בראש לאורך כל תקופת השבי, וכשהיה קשה לי הייתי אומר ‘הלוואי שלו לא כזה קשה, או שהוא במקום טוב יותר’. אחד הדברים שהבנתי שם הוא כמה המשפחה חשובה, ורציתי לתקן קשרים עם ההורים שלי. אני בן יחיד, ולא הייתי בקשר הכי טוב איתם. הייתי מדבר איתם פעם בכמה זמן, אבל השיחות היו בנאליות, לא רגשיות, ולא הייתי מספר שום דבר משמעותי על עצמי. אבא שלי היה אדם בעל אינטליגנציה רגשית ולב טוב, אבל אני הרגשתי שאיכשהו פיספסתי את זה כי ראיתי את הגרסה שלו בבית, של אבא סובייטי קשוח שדוחף להישגים. כשהייתי בשבי אמרתי לעצמי שאני חייב לחזק את הקשר איתו, ודמיינתי איך נטייל יחד באירופה כמו שהוא רצה. אבל עם הזמן בשבי, התחזקה ההבנה שהוא אולי לא בחיים”. “היא חיתנה אותנו בראש שלה ואני זרמתי איתה". ספיר עם אמו של סשה לנה וסבתו אירנה (ללא קרדיט) מתי אתה מקבל את הבשורה? “רשמית, רק כשאני משוחרר, בדקות הראשונות ברעים פוגשת אותי עובדת סוציאלית שאומרת לי ‘אמא וספיר מחכות לך’. ואני מבין בראש שאם אני יצאתי לפני אבא, אז כנראה שהוא לא איתנו יותר. אני מתפרק שם ובוכה. אני רואה אותו היום לנגד העיניים שלי כשאני עושה בחירות, הקול שלו עדיין מלווה אותי, גם בימים שאני מנסה לא לתת לאובדן שלו לבלוע אותי”. "הייתי בכלוב ברפיח. יום אחד באו לצלם סרטון"מי שטווה מחדש את הקשר בין ספיר לסשה, גם בהיעדרו, היא לנה אימו, שהיחסים שלה עם ספיר מתהדקים עוד במנהרות. “בהתחלה ביקשתי שיעבירו לאיפה שהיא נמצאת מכתב שכתבתי לה בעברית בכתב יד”, מספרת ספיר. “המחבל שצייר את נר הזיכרון הסכים להוריד אותי למנהרה של לנה, והיא ישר אמרה לי כשהיא ראתה אותי, ‘ספיר, אני לא מאמינה שאת בחיים’. היא התרגשה בטירוף, היא חשבה שסשה ואני מתים כי הם הסתכלו מהחלון על מה שקרה בחדר האירוח לידם באותה שבת. “היה לי סיכום עם עוד מחבל שהוא ייקח אותי לקבוצה שלה ביום ההולדת של סשה, ב-11 בנובמבר. היא הייתה עם דניאל ואמיליה אלוני ולקחה כמה כדורי שינה, הייתה ממש בדיכאון ביום הזה, ואיך שנכנסתי בדלת היא פשוט קפצה מהמיטה עם דמעות, לא הפסיקה לבכות. ישבנו ואמרתי לה ‘את יודעת כמה זמן רציתי לדבר איתך לבד, בלי שסשה לידנו, ואז אני אוכל לשאול אותך מלא דברים עליו? ועכשיו אני יכולה לעשות את זה!’ אמיליה ציירה אותי ואת סשה מתחתנים, עם חופה ברקע, ואמרה שהיא תכין לנו מיץ תפוזים כשנתחתן. שבוע לפני השחרור העבירו את לנה לקבוצה שלי, והשלמנו פערים. דיברנו בלי סוף. סיפרתי לה על כל המעללים של סשה, והיא שאלה אותי ׳אז איך סבלת אותו ככה?’”. סשה: “ההורים שלי חשבו תמיד שלא אמצא בת זוג”. “הפתיע אותי בכלל שהוא הזכיר אותי". הסרטון של סשה החטוף מהשבי ספיר: “לנה סיפרה לי מלא דברים על איך הוא היה כילד, והרגשתי שאני מכירה אותו מהכמה ימים האלה איתה בשבי הרבה יותר מבכל השנה איתו. היא אמרה לי, ‘ספיר, אני לא מסוגלת להגיע לארץ ולראות מה מחכה לי. אני חייבת שתשתחררי איתי’. נשארתי איתה במלון בכפר המכביה במשך כמעט שנתיים, עד שסשה השתחרר. היו לה מחשבות קשות, היא הייתה אומרת לי ‘זה הבן היחיד שלי ואין לי מלבדו כלום בעולם’, ואני כל הזמן ניסיתי לצייר לה תמונה שהוא תכף חוזר. היא חיתנה אותנו בראש שלה ואני זרמתי איתה, נתתי שמות לנכדות שיהיו לה, ממני ומסשה, וגם ההורים שלי הצטרפו לזה והתחברו אליה. היינו שומרות ביחד שבת”. אולי עשית אידיאליזציה בראש לדמות של סשה בזמן הזה? לא היה חשש שהוא ישתחרר אדם אחר, או האדם שרצית להיפרד ממנו גם ככה, ולא תצליחו לממש את העתיד הזה שדמיינת? “לאמא שלו אמרתי, כן, כן, חתונה. אבל עם הזמן לא יכולתי לשקר לה יותר, וכשהקשר התהדק סיפרתי לה את האמת על זה שיש בינינו פערים שאולי לא ייפתרו. היינו מעולמות שונים, אני אדם מאמין מבית מסורתי וסשה לא היה אדם מאמין, וזה השליך על הרבה דברים והרגלים. ניסיתי לחשוב כמה זמן אוכל לחכות לו, ומתי אצטרך להתקדם בחיים ולחפש את בן הזוג המיועד לי, שאוכל להגשים איתו את החלום הגדול של להקים בית. אבל הרגשתי בכל זאת שאני חייבת לחכות לו, כי לא הצלחתי לדמיין את עצמי יוצאת עם מישהו אחר, במיוחד לא מישהו שלא עבר את מה שעברתי. הרגשתי שאנחנו חייבים את סגירת המעגל. שישתחרר, נדבר על הכל וניפרד או נמשיך”. באיזשהו שלב הוא הפסיק להזכיר אותך בסרטונים שלו שהתפרסמו מהשבי. ספיר: “הפתיע אותי בכלל שהוא הזכיר אותי בסרטון הראשון שפירסמו, שמחתי מזה. אבל בסרטון השני הוא לא הזכיר והייתי בטוחה שאם מקודם הוא חשב שיש צ’אנס, הוא כבר משחרר אותי ואומר לי - ‘תמשיכי בחיים שלך ותמצאי מישהו אחר’. ידעתי שהוא שונא להיות נטל”. סשה: “עברתי שם בינתיים תקופות קשות באמת. הייתי בכלוב ברפיח בחקירות על השירות בצבא, ובאמצע של הפצצות בחאן-יונס, והחזקתי בשביל אמא שלי, כי ידעתי שאם אעשה משהו שיסיים את הכל, לא מן הנמנע שהיא תלך אחריי או תחיה חיים של צער. יום אחד באים לצלם אותי לסרטון, מביאים בגדים נקיים ומישהו שיודע עברית מליצית כזאת, ומתחיל לשאול שאלות. מצלמים סרטונים לכל מיני גורמים בפוליטיקה הפנימית שלהם, ואז מצלמים גם סרטון לישראל והוא אומר לי משפט-משפט מה להגיד. כולל את השם של ספיר, שהוא קורא לה סביר, ודורש להגיד שאני מתגעגע אליה. אני מנסה לומר לו שזה נראה לי לא מתאים, כי בראש שלי היא כבר בחוץ חמישה חודשים וחיה את החיים, אולי כבר מתחילה לחזור לחיים ולחפש מישהו?”. ספיר: “לקחנו את הסרטון הראשון למפענחת שפת גוף, הסרטון שבו הוא הזכיר אותי, והיא אמרה לי, ‘ספיר, הוא אוהב אותך, אבל מהשכל’. ולא סיפרתי לה כלום קודם על היחסים שהיו לנו”. סשה: “הרגש שלי כלפיה נבנה מאז שחזרתי, מבחינתי ביום שבו חזרתי התחלנו מנקודת האפס. אז בנובמבר, בשבי, כבר קברתי את עצמי, ורציתי בשבילה שתמשיך. גם כי באמת לא היה בי געגוע רומנטי כלפיה. מחקתי אנשים בשבי, כי לחשוב עליהם רק גרם לי להרגיש עוד יותר לבד. בכלל לא ציפיתי שהיא תהיה עם אמא שלי. איזה מחויבות יש לה כלפיה? גם בני המשפחה שלה היו עם אמא וחיזקו אותה, והם חלק גדול מזה שהיום היא בחיים”. “הרגשתי שלא סתם חיכיתי לו כל הזמן הזה. זה הגבר שלי". ספיר וסשה על המסוק, לאחר שחרורו (צילום: דובר צה"ל) טרופנוב השתחרר בפברואר 2025, והקשר של השניים עבר טרנספורמציה מהירה, עד כדי הצעת נישואים כעבור חמישה חודשים בלבד. “חזרנו אנשים אמיתיים ופתוחים”, אומרת ספיר. “בקשר לפני הרגשתי שאני דורכת על ביצים כל הזמן, פוחדת להרוס את מה שיש בינינו, מפחדת שהוא יילחץ מדברים שאני רוצה, מסתירה רגשות, וזה יצר קשר לא אותנטי. השתחררתי מהשבי בן אדם אחר. אמרתי לעצמי, ‘ממה פחדת כל הזמן הזה?’ כל כך כיף להיות ישירה, עם ביטחון במי שאת ובמה שאת צריכה. והבטחתי לעצמי שכשהוא חוזר אני פותחת הכל, אומרת שאני שומרת שבת ואין על זה ויכוח, אומרת את כל הדברים שיגרמו לו לברוח ממני ורואה אם הוא יישאר. וגם הוא הגיע פתאום פתוח רגשית”. סשה: “דיברנו כל הלילה כשחזרתי. ראיתי בספיר מישהי עם עוצמות מטורפות פתאום. עם חוכמה וחום”. ספיר: “הלילה הראשון עבר בשיחה אחת ארוכה, והרגשתי שלא סתם חיכיתי לו כל הזמן הזה. זה הגבר שלי. הייתי בעננים”. "ראו את הקופסה של הטבעת למרחקים"הם חזרו למגורים בכפר המכביה, לשם פונו פדויי שבי, בהתחלה לחדרים נפרדים. “ידעתי שאני צריך את הפרטיות שלי והיא את שלה, והקשר לא היה במקום של חדר משותף. היו לי הרבה עניינים כשחזרנו, מכף רגל ועד ראש, העיכול לא אותו דבר אחרי שאוכלים שימורים במשך שנה וחצי, הבטן הייתה מתנפחת. הייתי מתגרד והגוף שלי היה אדום מהסבון כי לא הייתי רגיל להתקלח. לא ישנתי טוב ולא הצלחתי להיכנס לשגרה. עד היום יש לי קשיים בשינה וחלומות שחוזרים על עצמם”. ספיר: “לפני השבי הוא היה מנסה להראות שהוא חזק וקשוח, וכשהוא חזר ככה ומרגיש בנוח היום לשתף אותי בחלומות שהוא חולם ובקשיים שלו, זה קירב בינינו”. סשה: “ספיר דאגה להבהיר שאנחנו בנקודה של להציע נישואים או לא, ואני בהתחלה רציתי לחכות כי הרגשתי שחברים שלי עדיין שם. אריאל וארבל עדיין היו בשבי”. ספיר, איך ידעת שהוא מציע מהסיבות הנכונות, ושיש לכם בסיס מספיק יציב יחד כזוג, מעבר לצרכים הרגשיים שמילאתם זה לזו? ספיר: “פחדתי שהוא רוצה לרצות את אמא שלו, ולא רציתי שהוא יציע לי נישואים מתוך זה שהוא ירגיש ‘חייב לי’. הייתי אומרת לה, ‘לנה, אל תגידי לו משפטים כמו ‘בזכות ספיר אני בחיים, כי זה שם עליו לחץ’. אבל גם רציתי כבר להבין לאן זה הולך, והייתי צריכה ביטחון”. ספיר וסשה במעמד ההצעה הרבה מהבונדינג המחודש הם חייבים לסבבי ההרצאות שיצאו להעביר ליהודים מסביב לעולם, מיד עם חזרתם. “צברנו במסעות האלה בחו”ל חוויות משותפות, אחרי שבשנה הראשונה להיכרות היינו זרים מהאפליקציה”, מתארת ספיר. סשה: “אפשר לומר שאנחנו מרגישים שגדלנו ביחד, שזה מה שזוגות הרבה פעמים מחפשים כדי להרגיש שהם התפתחו כבני-אדם במקביל, ולא מתמודדים מול שתי גרסאות מוגמרות זה של זה, שכל צד מנסה לשנות. הפכנו להיות צוות טוב. עשינו סבב הרצאות בארצות-הברית, וידעתי שבסבב הזה אני אציע נישואים וקבענו את הקריביים כיעד הסופי. התחלתי לשכנע אותה ללבוש איזה משהו שהיא לא תתחרט עליו ולמהר כדי שנספיק לשקיעה”. ספיר: “הוא לבש מכנסיים צמודים קצרים, וראו למרחקים את הקופסה של הטבעת בולטת בכיס, וחשבתי, איזה חמוד שהוא בטוח שלא רואים”. שניהם מזהים בהתרוממות של הזוגיות הזאת גם סט שיעורים על תקשורת וביטוי צרכים - מעבר לסיפור על צמיחה פוסט-טראומטית מרהיבה. “רוב השאלות בהרצאות שלנו הן על הזוגיות, והבנו שאנחנו רוצים לדבר על מה גרם לנו מלהיות זוג שעל סף פרידה לכזה שעובר שבי וחוזר חזק יותר”. סשה, היית חוזר לעוטף לגדל את הילדים שלך? “עדיין לא חזרתי לשם, גם לא לביקור. מה שנשאר לי הוא רק זיכרונות. אני זוכר את הקיבוץ כמו שהוא היה ב-6 באוקטובר כי ב-7 הייתי עם שק על הראש ביציאה ממנו, ושום דבר לא זיהם את איך שאני זוכר את ניר עוז. בגלל זה אני לא נוסע לשם, אני רוצה שככה זה יישאר. קשה להודות בזה, אבל יש הסכם לא כתוב עם אנשים שגרים בפריפריה, שהם ייהנו ממחיה נוחה מבחינת מס ומחירים, אבל ישמשו כמגן אנושי. ומי שחי במרכז, הפוך. נהנה מביטחון יחסי, אבל נושא ביוקר מחיה. אני מעדיף לתרום לכלכלה של המדינה מספיק כדי לחיות במרכז, כדי שהמשפחה שלי לא תהיה חלק מהחוזה הלא-כתוב הזה של ‘אתה הראשון לחטוף את האש של האויבים שלנו. מצטערים, חביבי’. אמא שלי, לעומת זאת, הולכת לניר עוז שלוש פעמים בשבוע, להאכיל את החתולים”. יצא לכם להיות בקשר עם פוליטיקאים בסיטואציה הכי אקוטית שיש, מה התחושה לקראת הבחירות? ספיר: “היה פוליטיקאי שאמר לי וללנה, ‘אם זה היה תלוי בי, גם אתם לא הייתם פה ולא הייתם חוזרים’. קלטתי בזווית העין את לנה מחייכת וכששאלתי אותה למה היא כל כך שמחה היא אמרה לי, ‘עכשיו אני מבינה סופית שרק אלוהים יעזור לי’”. סשה: “למדינה יש אחלה פרצוף, אבל הפוליטיקאים - ליבם לא היה במקום הנכון. הם שם בגלל הכסף והכוח והתקציבים”. ספיר: “אני אצביע כנראה למישהו אחר ממי שהצבעתי לפני 7 באוקטובר. על אף שכולם באותה מידה מנסים להיות אינסטגרמיים ולא אצביע לשום פוליטיקאי בלב שלם”. סשה: “אתה רואה את בן גביר מצטלם עם אסירים, וכמי שהיה בסיטואציה ההפוכה אני יודע כמה זה חרטא, כי אלה אנשים שיגידו את מה שהוא רוצה שהם יגידו. זה נטו פרופגנדה למצלמות. אין שום מועמד היום שאני רוצה לתמוך בו באופן פומבי. אני רק חושב שכל אחד שרוצה להיבחר, חייב למשפחות 7 באוקטובר תוכנית עבודה של מה הוא מתכוון לעשות”. ynetלפני 7/10 הם כמעט פירקו את הזוגיות. שורדי השבי חושפים איך...רגעי האימה מתחת למיטה בניר עוז, הרגע שבו נשבו ("רציתי רק שילבישו אותה"), ההישרדות, ההתעללות, הרעב, הסרטון מהשבי והשיחה הארוכה בלילה שאחרי השחרור: במשך 498 ימים בשבי סשה טרופנוב היה משוכנע שספיר כהן המ

לא כזה נמוך, שיבואו לאשקלון לראות איך נראה חחחח בכל מקרה תודה על הפרסום

חבל שפה המשטרה התערבה, זה עבודת הצבא, תנו לצהל לעשות את שלו

כיף לראות שיש משטרה עובדת בארץ, תודה על הפרסום

לא מספיק, ריגול למדינה זרה בזמן מלחמה זה עונש מוות ברוב העולם, 4.5 שנים זה פרס

מטורף, כל הכבוד למשטרה שמטפלת בדברים כאלה

קרון רכבת יצא מכלל שליטה וטס במסילה. בהמשך המסילה קשורים 5 אנשים שידרסו למוות אם הרכבת תמשיך במסלולה. אתה עומד ליד ידית ומפצל מסילות: אם תמשוך בידית, הרכבת תסטה למסילה צדדית שבה קשור אדם אחד בלבד. הדילמה המוסרית:הגישה התועלתנית: עדיף למשוך בידית – 1 מת עדיף על 5 מתים. הגישה הדאונטולוגית (מוסר מוחלט): אם לא תעשה כלום, 5 ימותו כתוצאה מהתאונה. אם תמשוך בידית, אתה באופן אקטיבי גרמת למותו של אדם שלא היה אמור למות. טוויסט שמסבך את הדיון:מה אם במקום למשוך בידית, אתה עומד על גשר מעל המסילה ליד אדם חסון מאוד. הדרך היחידה לעצור את הרכבת היא לדחוף את האדם מהגשר למסילה כדי שיחסום את הרכבת. מבחינה מתמטית זו אותה תוצאה (1 מת מול 5 שנצלים), אבל רוב האנשים מרגישים שדחיפה פיזית היא משהו חמור בהרבה.

למה לא מלמדים בתיכון נושאים פרקטיים כמו ניהול תקציב, השקעות ומשכנתאות במקום מקצועות תיאורטיים? לדעתכם זה נכון ללמד את זה בבית ספר? מאיזה גיל?

האם הייתם מעדיפים להרוויח 20% פחות בשביל לקבל יום חופש נוסף בשבוע? התשובה היא כן, לדעתי אם מדברים גם בנושא כלכלה, פחות כס, בשוק פחות אינפלציה

האם לגיטימי שילדים יגדלו לשאיפה להיות משפיעני רשת, או שמדובר במקצוע ללא ערך אמיתי? לדעתי זה תלוי, משפיען אמור להוביל דעה, זה ערך אבל אם הוא מראה "סקוישים" וטרנדים חולפים אז התשובה היא לא

האם נכון להגדיר משחקי מחשב וקונסולות כצורת אמנות לגיטימית בדיוק כמו קולנוע או ספרות? לדעתי כן, זאת עבודה קשה שדורשת יצירתיות שלא שונה מספרים או סרטים

חוגג בבית עם המשפחה

להיות מאושר, כל השאר לא משנה

4